1

2

1.      המבקשים הגישו בקשה למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

2.      בבקשתם התייחסו המבקשים לאירוע מיום 9.7.15, במהלכו הגיעו המשיבים 3-4 לקומת המרפסת באתר העבודה בו עובדים המבקשים ולטענתם איימו על עובדים, גרמו לנזקים ולאחר מכן תקפו את המבקש 1 (להלן: "המבקש"). המבקש טען, כי המשיב 4 התנפל עליו דחף אותו והפילו על משטח עץ שהיה במקום וגרם לו לחבלה בצלעות ובירך, והמשיב 3 "שעט" לעברו והוא קיבל אגרוף בעין. המבקש צרף לבקשתו תמונות המעידות על הפגיעות.

3.      המשיבים טענו כי במועד הנ"ל הגיעו לאתר הבניה, בו הם עובדים, וביקשו מאחד מהעובדים שלא לגעת בסחורה השייכת להם. בשלב זה הגיע המבקש והחלו צעקות ודחיפות. המשיב 3 טען כי לא פגע כלל במבקש וכי אינו יודע ממה נגרמה החבלה בעין, וכן טען כי המבקש דחף את אחיו, המשיב 4 (שלא התייצב לדיון, על פי הנטען מפאת מחלה), והאחרון החזיר בדחיפה וכך נפל המבקש על משטח שהיה במקום. המשיב 3 הציג תמונה בה נראית ידו השמאלית של אחיו (המשיב 4) מגובסת וטען כי לא יתכן לטעון כלפי כי הוא תקף כאשר הוא סובל משבר ביד (המבקש אישר בעדותו כי על ידו של המשיב 4 היתה "תחבושת אלסטית" ביד שמאל), וכן הציג תמונות של פגיעות בידו של המשיב 4, שנגרמו לטענתו באירוע.

3

4.      מהעדויות שבאו לפניי עולה כי ברקע הדברים סכסוך אזרחי בין הצדדים בקשר לעבודות המבוצעות באתר בניה בשכונת משכנות האומה בירושלים. סכסוך זה הגיע לכדי תקרית אלימה שארעה ביום 9.7.15, בעקבותיה הוגשו תלונות הדדיות במשטרה. לא זה ולא זה מקומם להתברר במסגרת הליך על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת. ככל שישנה מחלוקת כספית בין הצדדים ומחלוקת לעניין הבעלות על הסחורה המצויה באתר, דינן של אלה להיפתר במסגרת הליך אזרחי מתאים ואין מקום במסגרת זו לתת צווים שיהיה בהם לעקוף הליכים אלה. במישור הפלילי, ככל שהיה אירוע נטען מוגדר של תקיפה, על המשטרה למצות את החקירה בעניין ולפעול על פי הסמכויות המסורות לה. כאמור, במשטרה הוגשו תלונות הדדיות, אלא שהמשטרה לא מצאה כי במקרה זה נכון להשתמש בסמכותה ולהוציא צווי הרחקה למי מהמעורבים. על המשטרה מוטל למצות חקירתה בעניין וככל שהיא סבורה שחומר החקירה מצדיק נקיטת פעולה כלשהי מצידה, לרבות הרחקה של מי מהמעורבים מאתר העבודה, עליה לפעול על פי שיקול דעתה וסמכויותיה, ובוודאי שאין היא יוצאת ידי חובתה בהפניית הצדדים לבית המשפט בהליך על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת (שאינו בהכרח ההליך המתאים במקרים בהם מוגשות תלונות הדדיות על תקיפה).

5.      הצדדים הקדישו מרבית מטענותיהם לעניין הבקשה להרחקת המשיבים מאתר העבודה. בעניין זה טענו המשיבים כי עודם עובדים במקום אצל חברת דניה סיבוס והציגו תמונות לפיהן הם עדיין מבצעים במקום עבודות אבן, לרבות על קיר המרפסת הצמודה לדירה בה מצוי משרדו של המבקש. כמו כן טענו המשיבים כי סחורה שלהם מצויה עדיין באתר בו עובדים המבקשים.

6.      לאחר ששמעתי את הדברים ונוכח התרשמותי מהעדויות, מצאתי כי מדובר בעיקרו של דבר בסכסוך אזרחי שהגיע לכדי תקרית אלימה שצריכה להיחקר על ידי המשטרה.

על מנת לצנן את הרוחות, ניתן בשלב זה צו האוסר על המשיבים 3 ו-4 ליצור קשר, בכל דרך, עם המבקשים 1 ו-3, לאיים עליהם או להטרידם. מאחר והמשיבים הצהירו כי עודם עובדים באתר העבודה המדובר, לא יהא זה נכון להורות בשלב זה על הרחקתם מהאתר, שהוא גם מקום עבודתם (אלא אם כן במסגרת הליכים פליליים, כאלה ואחרים, יוחלט אחרת), וניתן יהיה להסתפק בצו שניתן האוסר עליהם ליצור קשר בכל דרך עם המבקשים.

תוקף הצו למשך 4 חודשים, עד ליום 20.11.15.

בשלב זה לא מצאתי בסיס להוצאת צו כנגד המשיב 2, שכנגדו הועלו טענות כלליות בלבד ולא הובאו ראיות שיש בהן להצביע על איומים או אף הטרדות שנקט. כמו כן, לא מצאתי מקום לצו כנגד החברה, המשיבה 1.

כפי שפורט לעיל, ההנחה היא כי המשטרה תפעל למיצוי החקירה בעניין האירוע מיום 9.7.15 ותפעל על פי שיקול דעתה וסמכויותיה.

ב"כ המבקשים יעביר העתק ההחלטה למשטרה.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ה, 20 יולי 2015, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

4