1

לפניי בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, ובהחלטה זו תוכרע

מחלוקת שניטשה בין הצדדים, לעניין קיומן של ראיות לכאורה לאשמת המשיב במיוחס לו.

עבירות ומעשים:

העבירות:

1.     ביום 24.9.2020 הוגשה בקשת המדינה למעצרם של חמישה משיבים עד תום ההליכים נגדם. בהמשך, ביום 5.10.20, תוקנה הבקשה וצורף לה משיב נוסף בשם אלעד כהן.

2

2.     ששת המשיבים הם בני חבורה אחת, כהגדרת התביעה, ויחד עם בקשת המעצר הוגשו שני כתבי אישום בעניינם. האחד נגד שניים מהמשיבים, וואסם וווהאם באדר (ת.פ. 55126-09-20) והשני, שתוקן ביום 5.10.20, נגד ארבעת האחרים, בהם המשיב (ת.פ. 55086-09-20).

3.     כתב האישום המתוקן שהוגש נגד הארבעה, מונה שלושה אישומים, כאשר למשיב מיוחס האישום הראשון בלבד ובו עבירות של סחיטה בכוח - לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז 1977; נשיאת נשק ותחמושת - לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק; ירי מנשק חם - לפי סעיף 340א(ב)(1) לחוק;

4.     להשלמת תמונת המצב: משיב 2 נאשם עם המשיב דנן באישום הראשון, ומלכתחילה יוחסה לו עבירה של סחיטה באיומים. לאחרונה כרת משיב 2 הסדר טיעון עם התביעה, הודה בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, והוטל עליו עונש שעיקרו חמישה חודשי מאסר בפועל.

המעשים:

5.     כנטען בכתב האישום המתוקן, ששת המשיבים הם ידידים, "בני חבורה אחת", שניהלו תקשורת טלפונית ביניהם, כשהמשיב "משמש כמוקד ומרכז החבורה". בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, היתה החבורה מעורבת באירועים בהם בוצע ירי באקדח משטרתי מסוג גלוק, אשר נגנב ביום 2.7.18 והיה בשליטת מי מבני החבורה, עד לאיתורו ותפיסתו ביום 26.5.20.

6.     לפני כחמש-עשרה שנים עבד המתלונן מר יניב בנישתי בעסק של ניכיון שיקים ומתן הלוואות חוץ-בנקאיות, יחד עם מר מאיר אלחרר ומר שמעון בן לולו, כשדודו של המשיב, מר יצחק אברג'יל השקיע את ההון שנדרש להקמת העסק ולהפעלתו. העסק צבר חובות בהיקף של מאות אלפי ₪ ובשלב מסוים הפסיק המתלונן את עבודתו.

7.     בחודש נובמבר 2019 פנה אלחרר למתלונן וביקש שיגיע לפגישה עסקית בשעת ערב בדירה בראשון לציון. ואכן, ביום 13.11.19 נסעו השניים יחד למקום הפגישה, כשבדרכם סיפר אלחרר למתלונן שנושא הפגישה הוא חוב כספי בסך 400,000 דולר, שחב המתלונן ליצחק אברג'יל בגין הפסדי העסק הנ"ל, ועוד אמר שהוא-עצמו שילם כבר את חובו.

8.     בדירה פגש המתלונן מספר אנשים, בהם המשיב, משיב 2, וואסם ובן לולו. המשיב ניהל את הפגישה, במהלכה תאר בן לולו את נסיבות היווצרות החוב בעת קיומו של העסק. אלחרר מסר ששילם כמיליון ₪ לכיסוי החוב ובן לולו ציין שנותר חוב של 700,000 - 800,000 ₪ שעל המתלונן לשלמו.

9.     המתלונן כפר בקיומו של החוב, בגובה החוב, ובחובתו לשלם את הסכום הנטען. במענה לכך הבהיר המשיב למתלונן "בשפה קשה" ש"לא משנה כמה שנים עברו, מי שחייב כסף - חייב. חוב זה חוב ואין לו פג תוקף". בנוסף אמר המשיב כי עד עתה לא היה מי שיטפל בנושא גביית החוב, שכן דודו, יצחק אברג'יל שהה בחו"ל. המשיב הבהיר למתלונן כי אם יש באפשרותו להוכיח שהחוב שולם במלואו או בחלקו, יופחת סכום החוב.

10. למחרת התקשר המשיב למתלונן ושאל אותו, האם התקדם בבדיקות שעליו לערוך ביחס לחוב. המתלונן שב וכפר בקיומו של חוב והמשיב אמר כי יתקשר שוב בעוד מספר ימים.

3

11. כעבור מספר ימים, קודם ליום 20.11.19, שב המשיב והתקשר למתלונן. גם הפעם כפר המתלונן בחוב וטען כי גם אילו היה קיים חוב, היה עליו להתחלק בין כלל השותפים בעסק. המשיב אמר: "אה, אתה לא משלם? הבנתי אותך, תהיה בריא" וטרק את הטלפון.

12. כחלק מאיומיו על המתלונן ובמטרה לזרוע פחד ולאלצו לשלם את החוב הנטען, עבר המשיב למעשים: ב-20.11.20 בשעה 01:15 בערך, הגיע המשיב, או אחר מטעמו, לביתו של המתלונן, כשהוא רכוב על אופנוע ונושא את האקדח הנ"ל, בו ירה ארבעה-עשר קליעים לעבר ביתו ורכבו של המתלונן, גרם כך לנזקים לרכוש, והסתלק מהמקום.

13. ביום 21.11.19 בשעה 12:07 פנה המשיב למתלונן והשאיר לו הודעה קולית ביישומון "ווטסאפ", בה שב על דרישתו: "כן, זה היה חוב ישן, אבל חוב זה חוב אחי... עם כל הכבוד, אין לו תאריך". המשיב הציע לחלק את החוב לתשלומים וביקש להיפגש שוב על מנת להביא את עניין החוב לכדי פתרון. המתלונן, שביקש להרוויח זמן ולהרחיק את משפחתו מסכנה, סיכם עם המשיב שישובו וידברו בפגישה שתתואם ביניהם, אך דחה ומנע-למעשה את קיומה, על-אף מחאותיו של המשיב, שהמשיך לפנות אליו במסרונים קוליים.

14. /ביום 26.11.19, שב המשיב ופנה למתלונן בעניין הפגישה והמתלונן, שביקש להרוויח זמן, אמר למשיב כי בכוונתו לערב גורם שלישי בעניין החוב. המשיב ביקש לברר מיהו אותו גורם והמתלונן ניסה להפיס את דעתו של המשיב ואמר לו שפנה ל"חבר משותף". המשיב הביע את אי שביעות רצונו מעירוב גורם שלישי ואמר "...אני רואה שאתה מערב אנשים, אתה עושה מזה סבטוחה. אז אולי אני ארד מזה. הכי טוב לדעתי. מה דעתך?". לאחר מכן לא שב המשיב לפנות למתלונן.

15. בחודש מאי 2020, במהלך חקירה משטרתית, נתפס האקדח הנ"ל מחזקתו של משיב 6, אלעד. בבדיקת האקדח התגלה כי הירי על ביתו ורכבו של המתלונן בוצע באמצעותו.

16. במועד לא ידוע בחודש יולי 2020, התקשר משיב 2 למתלונן, הציג עצמו כמי שנכח בפגישה הנ"ל בראשון לציון, וטען כי עקב מעצרם של המשיב וחבורתו, עבר הטיפול בחוב לאחריותו. משיב 2 דרש מהמתלונן לפרוע את החוב והציע הסדר תשלומים. המתלונן כפר בחוב, אמר שיבדוק את העניין, אך לא השיב שיחה למשיב 2 וגם לא ענה עוד לניסיונותיו של להשיגו טלפונית.

17. ביום 16.8.20 בשעה 20:26, משלא ענה המתלונן לפנייתו במסרון ולניסיונו להשיגו טלפונית, שלח משיב 2 למתלונן מסרון בו כתב, בהתייחסו לירי על ביתו ורכבו של המתלונן, "הבנתי אותך... רק שתדע גבר שלא תמיד שומעים שריקות". המתלונן ענה במסרון "רד מהסיפור הזה", ומשיב 2 הגיב במסרון בו כתב "תקשיב גבר אתה לא יכול לאיים במשטרה... מגיע לבנאדם כסף רוצה לתת או לא אתה מכיר בחוב". בכך תמו ניסיונות ההתקשרות למתלונן.

המחלוקת בין הצדדים לעניין קיומן של ראיות לכאורה:

18. כפי שיפורט להלן, המחלוקת הראייתית מצומצמת מאוד, ועיקרה במשמעות שיש לייחס לעובדות.

4

19. לעניין הסחיטה הנטענת, טוענת התביעה כי עצם הדרישה לתשלום חוב עתיק ומוכחש, קיומה של פגישה למטרת לחץ על המתלונן, טון מאיים בהודעות קוליות ששלח המשיב למתלונן, תגובתו הנזעמת של המשיב לדחיות הפגישה ולעירוב אדם נוסף, וכמובן גם הירי לעבר ביתו ורכבו של המתלונן - יוצרים מארג ראייתי משכנע. ההגנה מצידה טוענת כי מדובר במשא ומתן לגיטימי, שאין בו איום או סחיטה, וכופרת בייחוס הירי למשיב או למי מטעמו.

20. לעניין נשיאת האקדח והירי באמצעותו, אין ראיה ישירה הקושרת אותם למשיב. התביעה מסתמכת על מסכת ראיות נסיבתיות שעיקרן סמיכות-זמנים, בין הירי לבין דרישותיו המאיימות של המשיב מהמתלונן, ונשיאה והסתרה של האקדח בידי חברו הטוב של המשיב. בנוסף מציינת התביעה את שלילתם של סכסוכים נוספים של המתלונן, לדבריו, כך שהמשיב הוא "בעל עניין" יחיד בהטלת אימה על המתלונן. ההגנה טוענת כי לא נמצא כל קשר בין המשיב לבין האקדח והירי, ולא נשללה כלל האפשרות לסכסוכים בהם מעורב המתלונן.

21. הצדדים לא נחלקו על עובדות אלו: קיום הפגישה בראשון לציון, שבמהלכה נדרש המתלונן לראשונה לשלם את חובו^[1]; ההתקשרויות בין משיבים 1 ו-2 לבין המתלונן; התקשרויות תדירות ורצופות בין המשיבים^[2]; נזקי הירי; תפיסת האקדח^[3] וקשירתו לאלעד; והיות האקדח "נשק" כמשמעו בחוק העונשין.

עיקר הראיות:

22. אמרות ראשונות של המתלונן: במהלך חודש יוני 2020, נערכו למתלונן שלושה תשאולים שהוקלטו בווידאו ובאודיו. דוחות התשאול הוגשו לעיוני, ומהם עולה כי המתלונן לא ידע תחילה מדוע זומן לחקירה ושיער כי הדבר נוגע לסכסוך כספי מלפני שנתיים או שלוש, בין שני שותפיו לעסקי בשר. הובהר למתלונן, שסיבת זימונו היא הירי על ביתו ורכבו. החוקר ציין, כי לכל אורך חלקו הראשון של התשאול חשש המתלונן וסירב לנקוב בשמות המעורבים. בשלב מסוים ציין החוקר בפניו כי ידוע שהעניין מתייחס למשפחת אברג'יל, בהובלת המשיב ויצחק אברג'יל, אז נרגע המתלונן והחל לשתף פעולה. המתלונן ציין, בין השאר, שהוא משוכנע שהמשיב שלח את היורים לביתו כדי להפחידו ולהניעו לשלם חוב לא לו, אך הוא אינו יודע בוודאות מי ביצע את הירי לכיוון ביתו. המתלונן סירב בתוקף "להגיש תלונה ולעמוד בפרונט" כדבריו^[4].

23. הודעת המתלונן ויחוס גלוי של אשמה למשיב: ביום 2.9.20 נאות המתלונן למסור תלונה, שעל-סמכה תואר מהלך האירועים בכתב האישום, וכמובא לעיל.

5

24. הודעת מאיר אלחרר: אלחרר נחקר באזהרה בגין עבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר לפשע. בחקירתו תיאר את הפגישה בראשון לציון בה נכח גם המתלונן. אלחרר סירב למסור את זהות השותפים לפגישה ותיאר את הפגישה כ"פגישה נעימה" אשר במהלכה ומנשאל המתלונן איך שולם החוב, השיב המתלונן שהחוב שולם אך לא זכר באיזה אופן. כעבור שבוע אמר לו המתלונן שהוא זוכר למי נתן את הכסף, ומבחינת אלחרר הנושא נסגר^[5].

25. הודעת תומר מלכה: לדבריו מצוי בקשרי ידידות עם המתלונן. כחודש ימים לאחר הירי לעבר בית המתלונן, שוחח עם המתלונן שאמר לו שהוא אינו יודע מי ירה על רכבו. עוד אמר לו המתלונן, שאין לו סכסוך עם איש, וגם סכסוך עסקי מלפני כארבע שנים או יותר, הוסדר לאחר שהוצא צו הגנה. תומר מסר, שהמתלונן סיפר לו על דרישת החוב העתיק ושאל אם יוכל לקשר בינו לבין המשיב^[6].

26.             הודעות קוליות ששלח המשיב למתלונן בוואטסאפ, החל ממחרת הפגישה, שהוגשו כקבצי קול בתקליטור, עם תמלולן:

        א.        בהודעה הראשונה שנשלחה למתלונן נשמע המשיב מפציר במתלונן להגיע לפתרון ולהסדיר את החוב, הגם שמדובר בחוב ישן. המשיב אמר שיש ללבן נושאים מסוימים בהם סכום החוב, אשר לגביו טען המתלונן - כך לשון ההודעה - לחוב נמוך מהנדרש ממנו. בנוסף המשיב המשיך ואמר שהמתלונן אמנם טען שהעביר את הכסף דרך אנשים מסוימים אך אלו מכחישים זאת. המשיב הציע החזר בתשלומים או בכל דרך אחרת. עוד אמר: "אם תגיד אני לא חייב, אז אני מעביר את זה הלאה, אומר אתה לא חייב, הם יתחילו למצוא ניירת או משהו כלשהו שמגיע... אתה בהתחלה אמרת שאתה לא חייב כלום, אחרי זה אתה אומר שאתה חייב שלוש מאות, אחרי זה אתה אומר שאתה חייב רק מאתיים. בוא נגיע לסכום אחי ובוא נפתור את זה";

         ב.         בהודעה נוספת אמר המשיב למתלונן: "תעשה לי טובה, תוריד את הנטל הזה מעליי";

          ג.         בהודעות נוספות בהמשך, לאחר מועד הירי, המשיב מברר עם המתלונן "מה עושים" ומלין על התנהלותו של המתלונן שדוחה אותו בלך ושוב ומכשיל אפשרות לפגישה;

         ד.         המשיב הבין שהמתלונן עירב אדם נוסף, ניסה לברר את זהותו, הביע את אי-רצונו, ובהודעה אחרונה אמר: "... יניב, אתה רוצה, אתה רוצה שאני ארד מזה וזהו כאילו, תגיד לי נואל רד מזה, שכח מזה, עזוב אותי. אני אעשה את זה? הבנת? זה סיפור שאני לא מכיר. הוא לפני חמש עשרה שנה, אני רואה שאתה מערב אנשים, אתה עושה מזה סבטוחה, אז אולי אני ארד מזה. הכי טוב לדעתי. מה דעתך?". המתמלל הוסיף שהמשיב נשמע מדבר "עם טון גבוה, תקיף ואסרטיבי";

27. הודעות המשיב:

6

        א.        בחקירתו הראשונה הוטחו במשיב שאלות רבות על קשריו לאנשים מסוימים, על שימוש באמל"ח, ועל ירי לעבר בית הכלא. הוא נשאל אם השתתף בשיחת בוררות בראשון לציון ואם ידוע לו מי גר במושב עזריה. לא נשאלו שאלות ספציפיות על המתלונן ועל קשריו עמו^[7]. המשיב שמר על זכות השתיקה;

         ב.         בחקירתו השניה^[8] נשאל המשיב על השתתפותו בפגישה בראשון לציון, בה הוא ואחרים פסקו שעל אדם מסוים לשלם כסף. עוד נשאל על ירי שביצע עם אחרים לעבר ביתו של אותו אדם, במטרה להפחידו ולסחוט אותו. שמו של המתלונן לא הוזכר על ידי החוקרים. המשיב שמר על זכות השתיקה אך ביקש מספר פעמים שיעמתו אותו עם חשדות קונקרטיים ויבהירו את זהות הנסחט: "אתה מסביר לי על פגישה עם שמות של אנשים. עד עכשיו אתה לא מביא לי בן אדם לעימות שיגיד לי שאני סחטתי אותו או שיריתי עליו"^[9];

7

          ג.         בחקירתו השלישית^[10] הרבה המשיב לשמור על זכות השתיקה, אך אמר כי זו היא לו חקירתו השלישית והוא עצור כבר שישה-עשר יום: "אני מבקש שיטיחו בי את החשדות נגדי בצורה שאני יוכל לענות ושאני יוכל להתגונן. אם זה בתאריכים, אם זה בזמנים, אם זה במיקומים ומי זה שטוענים שזה הנסחט. מדברים איתי כבר 3-4 חקירות על בן אדם שזה הנסחט. לא אומרים מי זה הנסחט בכלל"^[11]. החוקר השיב לו שאנשים פוחדים להתעמת איתו. במענה לכך ביקש המשיב שיימסר לו לפחות שם המתלונן הטוען לסחיטה. המשיב עמד על כך שלא התעסק מעולם בגביית חובות ולא עשה רע לאיש פיזית או מילולית בעניין גביית כסף. כשהושמעו למשיב הודעות הווטסאפ הקוליות ששלח למתלונן והוא נשאל במי מדובר, ענה שההקלטות לגיטימיות ואם יש אדם שטוען שהוא פגע בו מילולית או פיזית הוא מבקש עימות^[12]. המשיב עמד על כך שמדובר בשיחה סבלנית ובניסיון להגיע לפתרון ולא בסחיטה. עוד טען ששומעים צד אחד בלבד בהקלטות ולא את המתלונן. המשיב חזר על בקשתו לבצע עימות עם המתלונן, שזהותו טרם נמסרה לו והוסיף: "שבית משפט ישמע את השיחות האלה ויחליט בעצמו מה הוא חושב לגבי השיחה, בשביל זה קיים שופט במדינת ישראל"^[13]. כאשר נשאל לגבי האמירות שאמר בהודעה הקולית לפיהן מדובר בסיפור מלפני חמש-עשרה שנים, שמר על זכות השתיקה^[14]. המשיב לא הודה שהוא והמתלונן נשמעים בשיחה אך אמר שיש לראות את התמונה הפוך. לדבריו, כעולה מתוכן השיחה, הנסחט מעוניין בגישורו של ה"סוחט". הסוחט לכאורה מעוניין דווקא לצאת מהתמונה ואף אמר "תוריד מעליי את הנטל הזה". יש ניסיון להגיע לפתרונות והבנות בשיחה לגיטימית^[15]. למשיב הוצגו סרטוני הירי על בית המתלונן, והוא שלל כל קשר לאירוע ואף לא נאמר לו במי מדובר^[16];

דיון ומסקנות:

28. כאמור לעיל, העובדות העיקריות אינן נתונות במחלוקת של ממש, וההכרעה נדרשת לעניין משמעותן, הן בהתייצבן למבחן פרטני והן בבחינתן כמכלול:

        א.        שאלה ראשונה - האם עולה-לכאורה מהעובדות, שהמשיב סחט את המתלונן;

         ב.         שאלה שניה - האם ניתן לייחס למשיב את העבירות הקשורות לאקדח, נשיאתו הירי בו, בעצמו או באמצעות אחר, שותפו לעבירות;

29. איומים וסחיטה:

        א.        ודאי, שהעלאתו באוב של חוב ישן ומוכחש, מעוררת חשד לניסיון להוצאת כסף מהמתלונן באמתלה דחוקה, אך אין די בחשד זה. גם תיאורו של המתלונן את שהתרחש בפגישה, לא כלל איום ולו מרומז, אף ש"הטונים עלו";

         ב.         שמעתי שוב ושוב את קבצי הקול, ולא זיהיתי בהם את הטון המאיים הנטען על-ידי התביעה. ככל שקיים טון של דחיפות ותסכול, נקשר הוא להתחמקויות המתלונן משיחות וממפגש ללא תשובה ברורה;

          ג.         ההסתייגות מעירובו של גורם נוסף, אף-היא אינה מעידה בהכרח על תודעה עבריינית או על רצון בהסתרה. תחילתה בבירור טבעי לגבי זהות הגורם, אך המתלונן מתחמק מגילויה למשיב. השערתה של התביעה, שהמשיב סבר שיסחט בקלות את המתלונן, "אדם חלש", אך נתקל בהגנתו של "גב" עלום שגייס המתלונן, אינה יוצאת מגדר השערה;

         ד.         סביר, שהמתלונן נלחץ מעצם הדרישה לתשלום, ובפרט כאשר למשיב ולחלק ממשפחתו יש מוניטין ידוע, ואפשר שלפנינו מקרה-סחיטה המתנהל כדרכם של מקרי-סחיטה, ברמז ובקריצת-עין, גם בעליות-מדרגה מאיום מילולי למעשי הדגמה והרתעה כמו הירי - אך "סביר" ו"אפשר" אינם יכולים לבוא במקומן של ראיות;

         ה.        את הירי, כפי שיפורט להלן, לא ניתן לתלות במשיב, ולו בעקיפין, אף שהמתלונן חושד בו;

          ו.          בדברי המתלונן, שמוסר על התנהלות המשיב שיצרה אצלו תחושת איום, יש כדי להציב תשתית נומינאלית ראייתית-לכאורית לעבירת הסחיטה, אך כוחה רפה מאוד;

30. נשיאת האקדח והירי על בית המתלונן ורכבו - ראיות נסיבתיות בשלב המעצר:

8

        א.        המבחן לראיות לכאורה הוא קיומו של סיכוי סביר להרשעה, ואילו כדי להרשיע באמצעות ראיות נסיבתיות על הראיות שהוצגו להוביל לתוצאה סבירה והגיונית אחת. יוצא, כי יש להוכיח סיכוי סביר לתוצאה זו [בש"פ  7666/20 דן נ' מ.י. (2020)];

         ב.         לצורך הכרעה על-בסיס ראיות נסיבתיות, מוטל על בית המשפט לבחון הסברים חלופיים מיוזמתו, אף אם אינם עולים בקנה אחד עם גרסת הנאשם. עם-זאת, ההסבר החלופי המוצע לראיות צריך להיות "מתקבל על הדעת, ולא הסבר מאולץ או תאורטי. על ההסתברות להתקיימותה של האפשרות האחרת, להיות מהותית ולא זניחה, צריך שתהיה לה אחיזה סבירה בחומר הראיות, ועליה לעמוד במבחני השכל הישר וניסיון החיים" [ע"פ  1081/14 צעלוק נ' מ.י. (2016), בהשמטת הפניות]. ויודגש, ש"אין די בהסבר תיאורטי דחוק שאינו מתקבל על הדעת, ובפרט כזה אשר אינו מתייחס למכלול הראיות המצטבר כי אם תוקף כל ראייה נסיבתית בפני עצמה" [ע"פ 8808/14 פחימה נ' מ.י. (2017)], פסקה 41];

          ג.         במקרה דנן, מפנה התביעה לצבר נסיבות, שלטענתה מכוון למסקנה סבירה יחידה, בדבר אחריותו הפלילית של המשיב לירי: סמיכות הזמנים והשילוב בין ההודעות הקוליות שהפנה המשיב למתלונן לבין הירי, וקשירתו של אלעד, "מבני חבורתו" של המשיב לאקדח;

         ד.         נושה החוב הנטען הוא דודו של המשיב, דמות מוכרת ודומיננטית, כך שקיימת הסתברות לא-זניחה שגם אחרים, זולת המשיב, פעלו לגביית החוב עבורו, לצד המשיב או ללא ידיעתו. לדוגמה, הנה ניסיונו של משיב 2 לגבות את החוב, ביולי 2020, שהתביעה אינה טוענת שנעשה לפי הוראה של המשיב;

         ה.        הקשר הנטען בין אלעד לאקדח נוצר במועד לא-ידוע, והתגלה כחצי שנה לאחר אירוע הירי; אין כל ראיה לכך שהאקדח הועבר לאלעד על-ידי המשיב או בהוראתו. למעשה, ידוע לתביעה שבין נובמבר 2019 לבין מאי 2020 נשאו אחרים את האקדח ואף עשו בו שימוש;

          ו.          צבר העובדות מחשיד, אך לא התגבש לתשתית-ראייתית מוצקה דיה;

31. המשיב אחז (סלקטיבית) בזכות השתיקה, ומכל מקום לא מסר מצידו גרסה שלמה וברורה לטענות נגדו. להתנהגות זו "מחיר ראייתי" ידוע, אך בענייננו אין בכוחה לחזק את המצע העובדתי הדל.

סוף דבר:

32. התשתית הראייתית לאשמתו של המשיב במיוחס לו קלושה;

33. המשך דיון (משיב 1) נקבע ביום 30.11.20 שעה 09:00, והמשיב יהיה זמין לדיון ב-VC (המשיב עצור גם בתיק מ"ת 50749-02-20);

34. עותקים לצדדים;

ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"א, 27 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.