1

בפני בקשת הנאשם למחיקת כתב הקובלנה.

א. לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים לא מצאתי כי ייגרם לנאשם עיוות דין בקבלת הודעת הקובל ופירוט עדותו במועד בו הוגשה בעוד שדחייתה עלולה לגרום לקובל עוול בשל טעות בתום לב של בא-כוחו שהתגלתה לאור טענות הבקשה למחיקת הקובלנה.

ב. אשר לבקשת הנאשם לקבלת עדותו של רו"ח גדעון בר זכאי.

2

הקובל הודיע כי הוא מוותר על עדותו של רו"ח בר זכאי בעקבות שיחות עם העדים ולאחר שנתחוור לו כי העדויות זהות וניתן להסתפק בעדותו של אחד העדים כאשר רו"ח ישראל פניני, שפירוט עדותו הוגשה זה מכבר, נכח בישיבת הועד בה התרחש האירוע מושא הקובלנה.

לפי טענת הנאשם, היה על הקובל למסור את גירסתו הכתובה של רו"ח בר זכאי כפי שזו נשמעה באוזניו או בא-כוחו כחלק מחומר החקירה שנאסף ולמוסרו לידי הנאשם על מנת שניתן יהיה לעמת אותה מול גירסאות של עדים אחרים.

אין בידי להיעתר לבקשה זו.

אכן וכפי שציינתי בהחלטתי מישיבת 24.2.22, הנאשם זכאי לקבל את מלוא "חומר החקירה" טרם יידרש לתת מענה לכתב הקובלנה המתוקן. מכוח חובה זו חויב הקובל להגיש הודעה כתובה של עדי התביעה מטעמו.

יחד עם זאת וכפי שנפסק ע"י בית המשפט העליון, לפני מספר ימים, בבג"ץ 1322/22 דיאנה כהן נ' מר שמואל מלמד (31.3.22) - לנוכח ההבדלים בין כתב אישום לקובלנה פלילית ולנוכח יכולתו המוגבלת של הקובל לגבות הודעות מהעדים, לא ניתן לחייב את הקובל לייצר ראיות שאינן ברשותו או ראיות חדשות שלא באו לעולם.

מאחר ואין מדובר בחומר שנאסף מבעוד מועד ע"י הקובל ובשים לב לכך שהקובל וויתר על עדותו של רו"ח בר זכאי ולא נטען כי ישנה הודעה כתובה של רו"ח בר זכאי בידי הקובל, לא מצאתי מקום לחייב את הקובל לפנות אליו ולקבל אמרה כתובה של העדות שצפוי היה ליתן במסגרת ההליך.

לאור האמור, הבקשה למחיקת הקובלנה נדחית.

בהתחשב בתוצאה ובנסיבות העניין ולנוכח העובדה כי הודעתו הכתובה של הקובל התקבלה חרף האיחור בהגשתה והתנגדות הנאשם, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' ניסן תשפ"ב, 04 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.