בפני

כב' השופטת דלית ורד

מאשימה

 מדינת ישראל

נגד

נאשם

 דניס סמוטוגה

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות, בעבירות הבאות:

1.      אי ציות לתמרור ב-36 וגרם חבלה של ממש, עבירה על תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - תקנות התעבורה), בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה).

2.      נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודה.

3.      נהיגה ללא ביטוח בר תוקף, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

כתב האישום הוגש בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.10.2010, בשעה 21:40 לערך, בצומת הרחובות סוקולוב-ירושלים, בהרצליה (להלן-הצומת), אשר כתוצאה ממנה נגרמה חבלה רב מערכתית משמעותית לרוכב האופנוע המעורב, כפי שיפורט להלן.

הנאשם כפר באחריותו לאירוע התאונה, וניהל הליך הוכחות ממושך. מטעם המאשימה העידו שני עדי ראיה ניטרליים, שני בוחני תנועה ורוכב האופנוע המעורב. מטעם ההגנה העיד הנאשם וכן מומחה בחקר תאונות דרכים, אשר הגיש חוות דעת מומחה מטעמה.

בהכרעת הדין קבעתי כי הנאשם נהג ברכבו ברחוב סוקולוב ממזרח למערב, שעה שבכיוון נסיעתו הוצב בצומת תמרור המטיל עליו חובה ליתן זכות קדימה. הנאשם התכוון לפנות ימינה לעבר רחוב ירושלים לכיוון דרום. מייד עם כניסתו לצומת נמנע מלהשתלב בנתיב הנסיעה הימני, וסטה בחדות לעבר הנתיב השמאלי, זאת מבלי שהבחין ברוכב האופנוע שנסע ברחוב ירושלים מכיוון צפון לדרום, ומבלי שנתן לו זכות קדימה, כפי שהיה מחוייב. הנאשם המשיך בנסיעה, אסורה כשלעצמה, לרוחב הנתיב השמאלי, ואף עלה על אי התנועה המשורטט בין שני מסלולי הנסיעה ברחוב ירושלים, בניגוד לתמרור 815 האוסר "לעבור, לעצור או להחנות" על אי תנועה. בנסיעתו זו, חסם כליל את נתיב נסיעת האופנוע. כל זאת עשה הנאשם בניגוד להוראות החוק ולתמרור בצומת, בנסיעה בלתי צפוייה בתוך צומת, ועל כן מסוכנת, תוך הפרה משמעותית של חובת הזהירות המוטלת עליו, ורמת רשלנות בלתי מבוטלת, דווקא כאשר בנסיבות נסיעה זו היה עליו לנקוט במשנה זהירות.

יובהר כי שני עדי ראיה ניטרליים שהתקרבו לצומת הנדון, כל אחד מכיוון נסיעה אחר, מסרו תיאור לפיו הנאשם נסע על אי התנועה, ושניהם הבינו כי כוונתו הייתה לבצע פניית פרסה תוך נסיעה על אי התנועה. בוחן התנועה קבע כי בעת התאונה רכבו של הנאשם היה בניצב למסלול הנסיעה תוך כדי ביצוע פניית פרסה שמאלה על אי התנועה המסומן על הכביש בין שני מסלולי הנסיעה ברחוב ירושלים.

ממצאיו אלה של הבוחן עלו בקנה אחד עם עדותו של עד הראיה, סיני בן סלע, אשר מסר כי: .."הרכב מצד ימין, פשוט חתך שמאלה, בפירוש 90 מעלות לרוחב הכביש. במקום גם שבפירוש אסור לעשות את זה כי יש שם אי תנועה. כנראה שהוא רצה לעשות פרסה במקום שאסור לעשות בו פרסה ופשוט חסם את הנתיב.." (פרוטוקול עמ' 19 שורה 26, עמ' 20 שורה 1). עוד הוסיף העד כי להערכתו רוכב האופנוע המעורב נסע במהירות של כ- 60 קמ"ש, אך גם אם היה נוסע במהירות של 30-40 קמ"ש, "לא היה לו צ'אנס לרגע לבלום, וגם אם אני הייתי שם.. הייתי מתרסק גם אני." (פרוט עמ' 22, שורות 15-16).

אל מול מצבור הראיות שהובאו מטעם התביעה, ניצבה עדותו של הנאשם, אשר סברתי כי הייתה מגמתית, רצופת סתירות ובלתי אמינה. לא קיבלתי את חוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה, הן מבחינת בסיס הנתונים עליו נשענה והן מבחינת הקביעות הנורמטיביות שעלו ממנה.

על פי המסמכים הרפואיים, נגרמה לרוכב האופנוע המעורב פגיעה רב מערכתית הכוללת פגיעת ראש, בית החזה, בטן, גפה תחתונה שמאלית וביד שמאל. כתוצאה מפגיעה זו נגרמו לו, בין היתר, שברים בעמ"ש, שבר רדיוס ואולנה דיסטלי (שורש כף היד), שבר באספקט לטרלי של קויוקולה שמאלית, קרע בירך שמאל, שברים בצלעות, דמם תוך גולגלתי, קרעים בכבד ובטחול, וכן חבלת ראש עם אמנזיה.

רוכב האופנוע עבר תחילה ניתוח לשחזור וקיבוע השבר בכף היד בגבס, אך בהמשך נדרש לניתוח נוסף לקיבוע השבר באמצעות פלטת נעילה. ביום 25.10.10, שוחרר מבית חולים בילינסון והועבר לשיקום בבית חולים לווינשטיין. ביום 16.11.10 שוחרר לביתו, עם המלצה להמשך טיפול שיקומי רב מקצועי במסגרת של אשפוז יום 4 פעמים בשבוע, בין היתר, בתחומי הפיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול פסיכולוגי. לאחר כחצי שנה, החל רוכב האופנוע, לדבריו, בטיפול שיקומי 3 פעמים בשבוע במסגרת קופת חולים, הכולל פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול בדיכאון, קבוצת זיכרון ונוירופסיכולוגי. בעדותו בבית המשפט ביום 25.10.12, מסר רוכב האופנוע כי הוכרה לו נכות נפשית לצמיתות, וכי טרם הסתיימו ההליכים בנוגע לנכות הפיזית שנגרמה לו עקב התאונה.

במסגרת עדותו של רוכב האופנוע הומצאו מסמכים על פיהם טופל במרכז לשיקום כאב בבית חולים שיבא עקב כאבים כרוניים, וכן על ידי פסיכיאטרית, עקב הפרעה פוסט טראומטית שהתבטאה בדכאון וחרדות. בנוסף, קיבל רישיון לשימוש בקנביס רפואי לצורך התמודדות עם הכאב.

טיעוני הצדדים לעונש:

באת כוח המאשימה ציינה כי הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בגרימת תאונת דרכים שתוצאותיה היו קשות. הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה החל משנת 2007, ולחובתו 7 הרשעות קודמות, לרבות הרשעה מסוג דומה מדצמבר 2009, בגין גרם תאונת דרכים בשל נהיגה בקלות ראש ואי ציות לתמרור עצור,במסגרתה הושתה על הנאשם פסילה בפועל וכן פסילה מותנית לתקופה של שלושה חודשים ברת הפעלה.

בא כוח המאשימה הפנתה לפסיקה על פיה הושתו עונשי מאסר בפועל למשך מספר חודשים וכן עונשי פסילה לשנים ארוכות על נהגים שגרמו ברשלנות גבוהה לפציעות חמורות.

לאור זאת, עתרה המאשימה לענישה שתכלול עונש של מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת משנה, פסילה בפועל לתקופה של 6 שנים, מאסר על תנאי ארוך ומשמעותי, התחייבות שלא לגרום לתאונת דרכים עם חבלה של ממש וכן פסילה על תנאי.

בא כוח הנאשם ציין כי גם על כתפיו של רוכב האופנוע רובצת אחריות לגרם התאונה, היות ומוטל היה עליו להבחין בנסיעתו של הנאשם לתוך הצומת. עוד טען כי יש להתחשב בחלוף הזמן מעת התרחשות התאונה.

בא כוח הנאשם הפנה להתרשמות שירות המבחן לפיה הנאשם עבר תהליך שיקומי משמעותי החל משנת 2005, והתמודד עם גורמי דחק ומשברים, ולהתרשמות השירות כי ענישה בדמות מאסר מאחורי סורג ובריח או לנשיאה בעבודות שירות תביא להתדרדרות נוספת משמעותית במצבו. הוא אף הפנה לאמירה בתסקיר לפיה הסיכון להישנות התנהגות בעייתית מצדו של הנאשם הוא נמוך.

בא כוח הנאשם ביקש לתת עדיפות לשיקומו של הנאשם, ולאמץ את המלצת שירות המבחן להטלת עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 450 שעות, ולהתחשבות ברכיב הפסילה שתוטל על הנאשם.

בא כוח הנאשם הפנה לפסיקה על פיה התערב בית המשפט המחוזי בעונשים שהוטלו על נאשמים שגרמו לתאונה דרכים עם חבלה של ממש, הסתפק בהטלת עונשי פסילה בלבד.

מתחם הענישה:

העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו:

הערך החברתי המוגן הוא שמירה על שלמות הגוף והנפש וביטחון הציבור, אי סיכון עוברי דרך על ידי נהיגה רשלנית ובטיחות התנועה בדרכים.

על הצורך בענישה הולמת לשם הגנה על הערך החברתי של שלמות הגוף במקרים בהן נגרמו חבלות ופציעות חמורות, עמדה כבוד המשנה לנשיא השופטת נאור ב - רע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל, בציינה כי: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נ' תאונות הדרכים...לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן."

הערך החברתי המוגן הנוסף הוא חובת הציות לחוק והדרישה מנהגים להימנע מהפרה מובהקת ומכוונת של חוקי התעבורה, אשר תוצאותיה עלולות לגבות מחיר כבד בגוף ובנפש, כפי שארע בנסיבות המקרה דנן.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם:

מתחם העונש ההולם בעבירה של נהיגה בקלות ראש שגרמה לחבלה של ממש לאדם, הינו פועל יוצא של חומרת הרשלנות, כמו גם חומרת הפגיעות שנגרמו והשלכותיהן על חיי הנפגעים.

ברף העליון מצויים גזרי דין בהם הושתו עונשי פסילה למשך מספר שנים (עד שבע שנים), בנוסף לעונשי מאסר בפועל לתקופה שבין שישה חודשים ועד תשעה חודשים, מקום בו הרשלנות הייתה גבוהה והחבלות כתוצאה מהתאונה חמורות וקשות, אשר אך פסע בינן לבין המוות (כלשונו של כבוד השופט חשין ב-רע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל), המעורבים בה נפגעו קשה ביותר, עברו הליכי שיקום ממושכים, ונותרו בעלי נכויות ומגבלות משמעותיות.

(ראה, רע"פ 1583/14 יאיר שמיר נ' מדינת ישראל, ע"פ 7257/12 סנדרוביץ נ' מדינת ישראל, רע"פ 3616/13 רמו רז נ' מדינת ישראל, עפ"ת (ת"א) 33756-02-13 אמין טאהא נ' מדינת ישראל. עפ"ת (ח"י) 27014-01-14 אנטולי מיכאילוב נ' מדינת ישראל)

מקום בו הרשלנות הייתה גבוהה, והפציעות היו במדרג בינוני-גבוה, הוטלו עונשי פסילה לתקופה של עד ארבע שנים וכן עונש מאסר שנע בין שלושה חודשים ועד חצי שנה. לעיתים הוטל מאסר מאחורי סורג ובריח ולעיתים לנשיאה בעבודות שירות.

(ראה, רע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל, ע"פ 2619/14 חיים שעשוע נ' מדינת ישראל, עפ"ת 39424-08-14 מאיר טולדנו נ' מדינת ישראל).

חומרת מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם:

בנסיבות המקרה נגרמה לרוכב האופנוע המעורב פציעה רב מערכתית, פיזית וקוגניטיבית, במדרג בינוני -גבוה. הרשלנות שיש לייחס לנאשם היא רשלנות רבתית, במדרג גבוה ביותר. גרימת התאונה אינה פועל יוצא של היסח דעת, חוסר תשומת לב רגעית, או אובדן שליטה זמני. הנאשם באופן יזום ומכוון נהג באופן מסוכן, בניגוד לחוקי התנועה וכללי זהירות בסיסיים.

הנסיבות דנן דומות לנסיבות המקרה שנדון ב- רע"פ 1583/14 יאיר שמיר נ' מדינת ישראל, (להלן- פרשת שמיר), בו הפנה הנאשם את רכבו שמאלה כדי לבצע פניית פרסה, בניגוד לקו הפרדה רצוף, וחסם את דרכו של הרכב האחר והתנגש בו. כתוצאה מהתאונה נחבלו שלושת נוסעי הרכב האחר, כאשר אחד מהם נחבל חבלה של ממש, חבלת ראש קשה עם שברים בגולגולת, שבגינם נזקק להחייאה מוחית ואישפוז ממושך, וכן שבר באגן.

בפרשת שמיר דובר בנסיבות אישיות קשות של הנאשם, לרבות מצב נפשי קשה ממנו סבל עוד טרם התאונה ובלא קשר אליה, ובגינו הופנה על ידי בית המשפט לתעבורה לקבלת חוות דעת מהפסיכיאטר המחוזי, שעל פיה נמצא כשיר לעמוד לדין.

בית המשפט לתעבורה הביא בחשבון את מצבו האישי והנפשי של הנאשם, כמו גם את הודאתו המיידית באחריותו לגרם התאונה, אך סבר כי אין בנתונים אלה כדי למנוע הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וגזר על הנאשם מאסר לתקופה של שמונה חודשים וכן פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שבע שנים.

כבוד השופט ג'ובראן מצא כי אין מקום להתערב בעונש שהושת, בציינו כי "אכן, אין דינה של תאונה קשה כדינה של תאונה קטלנית, אך לא ניתן לגמד את חומרת המעשים, שהביאו לתוצאה קשה מאוד, כפי שעמדו על כך הערכאות הקודמות. בית משפט השלום קבע כי מדובר במעשים מחושבים ורצוניים, ואכן כך נראה, וסבור אני כי נכון להרתיע מפני התנהגות כזו, ובמקרים המתאימים גם בעונש מאסר בפועל."

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:

במקרה דנן קיימות שורה של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה אשר יש בהן כדי להשפיע על חומרת המעשה ומידת אשמו של הנאשם:

1.      נהיגתו של הנאשם לרוחב נתיב הנסיעה לשם ביצוע פניית פרסה על גבי שטח הפרדה בוצעה באופן רצוני ומתוכנן, גם אם התכנון בוצע זמן קצר ביותר לפני התרחשותו של האירוע (סעיף 40ט'(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977) (להלן- חוק העונשין).

2.      הנזק שנגרם עקב המעשה, אשר מצא את ביטויו בפציעתו החמורה של רוכב האופנוע (סעיף 40ט'(א)(3) לחוק העונשין). ראה, ב- עפ"ג (ת"א) 33918-08-14 יריב בן זאב נ' מדינת ישראל, את דבריו של בית המשפט המחוזי כי "הנזק וממדיו הווה מאז ומעולם רכיב דומיננטי בשיקולי הענישה ותיקון 113 רק נתן גושפנקא למושכל יסוד."

3.      לא היה לנאשם כל הסבר מדוע ביצע את המעשה, הוא לא נקב בסיבה כלשהי שבגינה נדרש לנסוע בצורה מסוכנת ובניגוד לחוק (סעיף 40ט'(א)(5) לחוק העונשין).

בע"פ (ת"א) 7607/09 שאדי שבאט נ' מ"י נקבע, בהקשר אחר כי:

"עצם ההחלטה במקרה זה להסיע את הרכב אחורנית, היא החלטה שמבטאת רמת רשלנות שאיננה מבוטלת. מדובר בהחלטה תועלתית, ששירתה את האינטרס של המערער והוא העדיף את האינטרס הזה על-פני השיקול הבטיחותי.."

ונראה כי החלטתו של הנאשם לבצע פניית פרסה בצומת תוך כדי נסיעה על אי תנועה, הייתה החלטה תועלתית שנועדה לשרת את האינטרס האישי שלו.

הנאשם יכול היה להימנע מהמעשה האסור, על ידי נסיעת כברת דרך נוספת וביצוע פניית פרסה במקום בו מותרת פנייה כאמור.

4.   לכך יש להוסיף כי הנאשם נהג ללא ביטוח בר תוקף, ובאירוע הנוכחי התממש בפועל הסיכון הנלווה לכך, שכן בהעדר ביטוח יכול ונזקיי התאונה ייפרעו מהקופה הציבורית.

בית המשפט העליון, חזר ושנה את החומרה הגלומה בעבירה של נהיגה ללא ביטוח בר תוקף, כך לדוגמא:

ב-רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל, ציין כב' השופט רובינשטיין:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור."

מתחם הענישה ההולם בגין מעשה העבירה בנסיבותיו :

בשים לב לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כפי שפורטו לעיל, לרבות האשם הכבד הרובץ על כתפיי הנאשם, אני סבורה כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות דנן כולל עונש של מאסר הנע בין ארבע עד שמונה חודשים, אשר ברף הנמוך יכול וירוצה בעבודות שירות. בנוסף לכך, כוללת הענישה רכיב של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה שנעה בין שלוש עד חמש שנים.

בחינת קיומם של שיקולים חריגים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה:

האפשרות לחרוג לחומרא ממתחם הענישה שנקבע, עולה מקום בו שיקולי ההגנה על הציבור מחייבים זאת, בשל חומרה יתרה של מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם, בהשלכותיה הרות הסכנה על שלום הציבור, ובהתייחס להסתברות שעבירה זו תישנה.

מצאתי שבנסיבות המקרה שלפני, שיקולי ההגנה על שלום הציבור מוצאים ביטויים הראוי במתחם הענישה הנוהג.

האפשרות לחרוג לקולא ממתחם הענישה שנקבע, נעוצה בתפיסה כי במקרה בו הנאשם השתקם או קיים פוטנציאל ממשי שישתקם, יש לחרוג ממתחם העונש ההולם על מנת שלא להכשיל את שיקומו, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להורות על נקיטת אמצעי שיקומי, כגון הטלת צו מבחן.

הנאשם הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר.

בתסקיר מתואר רקעו האישי והמשפחתי של הנאשם, בן 32, גרוש, מתגורר עם אמו בהרצליה. עובד כפקח בעירית הרצליה. בהיותו בגיל 10, שם אביו קץ לחייו, אירוע אותו תאר הנאשם כטראומטי עבורו. בשנת 1998 גילה הנאשם כי הוא יהודי ועלה ארצה בגפו, בשנת 2002 עלתה ארצה אמו. הנאשם תיאר בפניי שירות המבחן את המשאבים והמאמצים שהשקיע על מנת להסתגל לאורח החיים בישראל.

על פי התסקיר, לאור הקשיים והמצוקות שחווה בשנות התבגרותו, החל הנאשם להשתמש בסמים ובאלכוהול. בית משפט השלום בתל אביב הרשיע את הנאשם בגין שתי עבירות סמים שביצע בין השנים 2001-2005. אף במישור הבריאותי חווה משבר כשלקה בצהבת מסוג הפטיטיס C, המאפיינת מכורים לסמים.

בשנת 2005, פנה הנאשם לטיפול גמילה, ודיווח כי מאז שומר על אורח חיים נקי ונמנע מכל מעורבות בפלילים. עם שיקומו של הנאשם החל לעבוד בתחום היהלומים והתמיד בעבודתו זו למשך 3 שנים, ובארבע השנים האחרונות הוא עובד בעיריית הרצליה. הנאשם מסר כי בתקופת עבודתו בעירייה חווה תהליך של התפתחות אישית, התקדמות והעצמה, ועל פי אישור מטעם יו"ר ועד עובדי העירייה, הנאשם בעל פוטנציאל להגיע לקידום משמעותי בניהול מערכות ארגוניות.

שירות המבחן מצא כי מקום עבודתו של הנאשם מהווה נדבך משמעותי לצורך המשך תפקודו התקין, והנאשם אף נדרש לעבודתו זו נוכח חובותיו בהוצל"פ. כמו כן, הביא שירות המבחן בחשבון את טענתו של הנאשם כי הוא נזקק לרישיון נהיגתו לצורך עבודתו כפקח ולכן המליץ להתחשב בנתון זה בעת גזירת תקופת הפסילה שתוטל על הנאשם.

שירות המבחן המליץ שלא למצות את הדין עם הנאשם. להערכתו, הטלת מאסר בפועל או בדרך של עבודות שירות, תוביל להידרדרות משמעותית נוספת במצבו של הנאשם. השירות המליץ לבחון אפשרות הטלת ענישה חינוכית וקונקרטית, בדרך של ביצוע צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף שעות נרחב.

בה בעת, נמנע השירות מהמלצה טיפולית כלשהי, נוכח התרשמותו כי הנאשם הוא אדם בעל כוחות אשר ערך שינוי משמעותי בחייו לפני כתשע שנים ומתמיד בשמירה על מצבו התקין מבחינה פלילית ותעסוקתית. הערכת שירות המבחן הייתה כי הנאשם יהיה מסוגל לפנות לקבלת עזרה מקצועית בכוחות עצמו, אם יחוש צורך בכך.

איני סבורה כי במקרה דנן קיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה ההולם עקב שיקולי שיקום.

יובהר כי שיקולי השיקום מתייחסים לנאשם שניהל אורח חיים עברייני, ואשר ניתן להצביע על פוטנציאל שיקומי במובן שבו ייטיב דרכיו (ראה דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה)). הנאשם דנן בן 32, עבר שתי עבירות סמים לפני כעשור, ומזה שנים ארוכות עובד בעבודה מסודרת, ונמנע מכל מעורבות בפלילים.

מצאתי כי קיים פער בלתי מוסבר בתסקיר בין תיאורו של הנאשם כאדם בעל כוחות ויכולות, המסוגל להתמודד עם מצבי דחק ומשברים, אשר בשנים האחרונות התקדם והתפתח מבחינה אישית ומקצועית, ואינו נדרש להתערבות טיפולית היות וניתן לסמוך על כך שיפנה לעזרה מקצועית, אם יידרש לכך, לבין החשש שהובע בתסקיר להתדרדרות נוספת משמעותית במצבו במקרה בו יוטל עליו מאסר, ולו בעבודות שירות.

עוד מצאתי כי במהלך המפגש עם שירות המבחן היה הנאשם מרוכז בצרכיו, כגון קידומו המקצועי, חובותיו, נזקקותו לרישיון נהיגתו וכדומה, ולא הביע חרטה או עמדה ערכית כלשהי ביחס לאחריותו לאירוע התאונה. הוא אף נמנע מהבעת צער, כאב או אמפתיה כלפי קורבן התאונה. התייחסותו של הנאשם לאירוע התאונה התמקדה בנקודת מבט צרה הנוגעת להשלכות הקונקרטיות של קיום ההליך השיפוטי.

בנוסף, על פי התסקיר, הנאשם תיאר בפני שירות המבחן את נסיבות התאונה באופן שאינו תואם את המציאות. לדבריו, בעת האירוע נסע בזהירות, בעוד הולך רגל התפרץ לכביש, מבלי שהבחין בו. כזכור, באירוע התאונה לא היה מעורב הולך רגל אלא רוכב אופנוע, והנאשם נהג בניגוד לחוק, באופן מסוכן ורשלני.

בסיכומו של דבר, לא ראיתי לנכון לאמץ את המלצת שירות המבחן. כפי שנפסק ב- רע"פ 7257/12 ‏ ‏ גדעון סנדרוביץ נ' מדינת ישראל, "המלצותיו של שירות המבחן, כשמן כן הן - המלצות. בית-המשפט אינו כבול לאמור בהן והוא אינו מחויב לפעול על פיהן. עמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם - לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל."

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

במסגרת זו נתתי דעתי לנסיבות המקרה שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, בין השאר בהתאם לסעיפים 40יא(1),(4),(6),(8),(11) לחוק העונשין.

הנאשם כפר באחריותו לאירוע התאונה וניהל הליך הוכחות ממושך, כך שלא ניתן לזקוף לזכותו הודאה ונטילת אחריות.

לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת משנת 2009, בגין גרימת תאונת דרכים עקב נהיגה בקלות ראש ואי ציות לתמרור עצור. עצם אירוע תאונה הקודמת, קיום ההליך השיפוטי והעונשים שהוטלו על הנאשם בגינה, לא היה בהם כדי להרתיע את הנאשם ולרסנו לבל ינהג שוב בקלות ראש.

בה בעת, נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם כעולה מתסקיר שירות המבחן, לנסיבות חייו הלא פשוטות, והעובדה שחזר למוטב ונמנע ממעורבות בפלילים מזה שנים ארוכות.

לא מצאתי לקבל את טענת ההגנה בנוגע לצורך להתחשב בחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה. לעניין זה נפסק בעפ"ג (ב"ש) 39751-12-13 מאהר אל עביד נ' מדינת ישראל, כלהלן:

"באשר לטענה בעניין חלוף הזמן, יש לציין, כי נוכח קו ההגנה שננקט והצורך בניהול הוכחות, לא הסתיימו ההליכים אלא לאחר זמן. ראוי להוסיף כי המערער לא קיבל עליו את הקביעות בהכרעת הדין, ואף בפני שירות המבחן חזר וטען, כי התאונה אירעה בשל "גורמים משמעותיים שאינם תלויים בו."

כאמור, לא ראיתי לנכון לסטות ממתחם העונש ההולם, אך בגזירת עונש המאסר שיוטל על הנאשם הבאתי בחשבון את נסיבותיו האישיות המיוחדות, ולא הטלתי עליו מאסר מאחורי סורג ובריח. בהתחשב בכך שהנאשם נהג ברשלנות גבוהה ביותר ובהתחשב בפציעתו החמורה של נהג האופנוע, לא ראיתי לנכון להקל בעונש הפסילה שיוטל על הנאשם.

אשר על כל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים :

1.      מאסר לתקופה של 6 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהיקף של 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה ביום.

עבודות השירות ירוצו על פי התכנית שהתווה הממונה בחוות דעתו, בהוסטל אקי"ם בהרצליה.

הנאשם נתן את הסכמתו לריצוי עבודות השירות על פי תכנית הממונה על עבודות השירות.

2.      פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ארבע שנים, בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית שהנאשם ריצה. הפסילה תחל ביום 4.1.15 שעה 10:00 בבוקר.

3.      מאסר מותנה לתקופה של 6 חודשים, אשר ניתן יהיה להפעילו אם יעבור הנאשם עבירה של נהיגה בקלות ראש תוך גרם חבלה של ממש או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, בתוך 3 שנים.

4.      קנס בסך 5,000 ₪. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 4.1.15 ובכל 4 לחודש אחריו. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מידי.

5.      הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך 15,000 ₪ שלא ינהג בזמן הפסילה, או יגרום לתאונת דרכים שתוצאתה חבלה של ממש, והתנאי הוא למשך 3 שנים מהיום. היה ולא יחתום הנאשם על התחייבות זו תוך 30 יום מהיום, יאסר למשך 10 ימים.

היות והמועד לתחילת עבודות השירות כפי שנקבע בחוות דעת הממונה על עבודות שירות חלף, נקבע בזאת דיון נוסף ליום 28.12.14 שעה 08:30, לצורך קבלת חוות דעת מעודכנת בעניין זה.

הודע לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 ימים.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ה, 04 דצמבר 2014, במעמד הנאשם, עו"ד רווית בר דיין ועו"ד גולן.