1

 

 

רקע ועובדות כתב האישום

1.    נאשמים 1 ו-2 הורשעו על יסוד הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירת סיוע להתפרצות לבית מגורים לפי סעיפים 406 (ב) ו-31 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") וכן בעבירת סיוע לגניבה לפי סעיפים 384 ו-31 לחוק.

נאשם 3 הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירת התפרצות לבית מגורים לפי סעיף 406 (ב) ובעבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק. בנוסף, צירף נאשם 3 והורשע על פי הודאתו בכתב אישום בת"פ 21223-11-18, בשלוש עבירות הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק (להלן: "התיק המצורף").

 

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 4.1.18 הגיע נאשם 2 ברכב שכור לכתובת המתלוננים, אלברט ושושנה אילוז, יליד 1934 וילידת 1942 (להלן: "המתלוננים"), הבחין בהם יוצאים מדירתם (להלן: "הדירה" או "הבית") ונכנסים אל רכבם. נאשם 2 עקב אחר המתלוננים עד שאלה נכנסו למרכול, שב אל כתובת הדירה ועדכן את נאשמים 1 ו-3 כי המתלוננים לא נמצאים בביתם. נאשם 3 הגיע לכתובת הדירה רכוב על אופנוע, נכנס לבניין, וכעבור מספר דקות הגיע לכתובת זו נאשם 1 רכוב על אופניים חשמליים ונכנס אף הוא לבניין. נאשם 3 התפרץ לדירתם של המתלוננים תוך שניתק את החשמל בדירה ונכנס פנימה באמצעות מפתח מותאם. נאשם 2 סייע לנאשם 3 בכך שישב ברכבו ותצפת על המקום ואילו נאשם 1 סייע לנאשם 3 בכך שנכנס תחילה לחדר מדרגות של הבניין ובהמשך תצפת על המקום מגג בניין סמוך. באותן נסיבות, גנב נאשם 3 תכשיטי זהב רבים והנאשמים 1 ו-2 סייעו לו בכך במעשיהם שפורטו. בנוסף, במהלך האירוע עקר נאשם 3 ממקומן מצלמות שהיו בדירה וגרם לנזק בשווי של 4,600 ₪. הנאשמים נעצרו במקום העת המתלוננים שבו.

 

2

     עובדות כתב האישום במסגרת התיק המצורף, פירטו שלוש הזדמנויות בהן הפר הנאשם 3 מעצר בית בו היה עליו לשהות, בכך ששהה מחוץ לכתובת מעצר הבית. כל המקרים התרחשו במהלך תקופה של חודשיים, בשעות 21:00 לערך ו 01:30 לערך. באחת ההזדמנויות הנאשם 3 אף נהג ברכב.

2.    בטרם נשמעו טיעונים לעונש, התקבלו מספר תסקירי שירות מבחן בעניינם של הנאשמים, מהם עולים הפרטים הבאים:

נאשם 1 בן 37, אב לשתי בנות, לחובתו הרשעות קודמות בעיקר בגין עבירות רכוש ואף ריצה מאסרים בעברו. שירות המבחן פירט את נסיבות חייו של הנאשם מהן עולה שגדל במערכת משפחתית מורכבת, חבר לחברה שולית החל מגיל צעיר וניהל אורח חיים עברייני, ללא גורמי תמיכה מציבי גבול וללא הרתעה ממשית מסנקציות עונשיות. הנאשם מסר שביצע את העבירות על רקע חובות לשוק האפור אליהם נקלע בשל עיסוקו המוגבר בהימורים. שירות המבחן התרשם מגילויי אמפתיה שטחיים ומריחוק רגשי סביב הפגיעה במתלוננים ובאחרים, לאורך השנים. כמו כן, ציין שירות המבחן את נטיית הנאשם 1 להשליך את מעשיו בעיקר על התמכרותו להימורים ותפיסתו העצמית כחסר אלטרנטיבות. לאור רצונו להשתלב בטיפול בתחום הגמילה מהימורים, שולב הנאשם 1 בטיפול מתאים במשך כשנה, שיתף פעולה במהלך הטיפול, הצליח בהדרגה ליצור קשר טיפולי ובדיקות שתן שנערכו לו נמצאו נקיות משרידי סם. כמו כן, מסר הנאשם 1 כי אינו מהמר מזה כשנתיים ועובד בהובלות.

שירות המבחן המליץ להימנע מעונש של מאסר לרבות בדרך של עבודות שירות, זאת על מנת לאפשר לנאשם 1 להמשיך בטיפול ובעבודתו, ולהסתפק בעונש של 250 שעות של"צ לצד צו מבחן, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.

 

נאשם 2 הוא אחיו הגדול של נאשם 1, בן 46, אב לחמישה ילדים, ללא עבר פלילי. שירות המבחן תיאר את נסיבות חייו של הנאשם אשר הובילו לכך שבגיל 13 הושם על ידי שירות הרווחה במסגרת חוץ ביתית. שירות המבחן התרשם כי על אף שגדל במסגרת משפחתית מורכבת ובסביבה שולית, הצליח הנאשם 2 לבסס לעצמו יציבות במישור האישי, המשפחתי והתעסוקתי. לדבריו, ביצע את העבירות בעקבות תחושות לחץ ומצוקה שחווה על רקע מצבו הכלכלי. הנאשם 2 לקח אחריות על מעשיו, ביטא צער, חרטה, וגילה אמפתיה כלפי המתלוננים. במהלך הקשר עם שירות המבחן השתלב הנאשם 2 בטיפול, גילה הכרה בבעייתיות שבהתנהלותו ואף הביע נכונות ליטול חלק בהליך "צדק מאחה". שירות המבחן העריך כי חלה הפחתה משמעותית בסיכון הנשקף מהנאשם 2, והמליץ על הטלת של"צ בהיקף של 250 שעות לצד צו מבחן למשך שנה.

 

3

נאשם 3 בן 51, אב לשלושה ילדים, לחובתו הרשעות קודמות מתחום הרכוש כאשר הרשעתו האחרונה היא משנת 2008 בגינה ריצה מאסר בפועל. הנאשם 3 מסר כי גדל במסגרת משפחתית מורכבת כפי שפירט שירות המבחן בתסקירו, החל להסתבך בפלילים מגיל צעיר בעבירות רכוש והימר באופן כפייתי. לאחר שחרורו ממאסר אותו ריצה בגין הרשעתו האחרונה בשנת 2008, השתלב הנאשם 3 בטיפול ייעודי להתמכרות להימורים אך לא סיים אותו והמשיך להמר. שירות המבחן התרשם תחילה מנאשם אשר לאורך השנים נעדר מסגרת תעסוקתית ומערכות תמיכה משמעותיות, מכור להימורים, בעל מודעות נמוכה לחומרת מצבו, דפוסי עבריינות עמוקים, המתקשה להשתלב במסגרות טיפוליות. הנאשם 3 קיבל אחריות על ביצוע העבירה, טען כי ביצע אותה על רקע מצבו הכלכלי וחובות מתחום ההימורים, אך נטה לעמדה קורבנית תוך שהתקשה לגלות אמפתיה למתלוננים. בהמשך, פנה לשירות המבחן בבקשה להשתלב בטיפול בתחום ההימורים, אך שלל את המלצת שירות המבחן להשתלב בטיפול במסגרת קהילה סגורה. הנאשם 3 החל לעבוד במתנ"ס כאב בית והשתלב בטיפול בהתמכרות להימורים במסגרת היחידה להתמכרויות בעיר מגוריו, שם שיתף פעולה, הגיע באופן קבוע לטיפולים והביע רצינות ואחריות בטיפול בו נמצא במשך כשנה. לאור האמור, שירות המבחן המליץ על ענישה חינוכית שיקומית והטלת של"צ בהיקף של 250 שעות וצו מבחן.

 

3.    הממונה על עבודות השירות התבקש לערוך חוות דעת בעניינם של הנאשמים, תוך שבית המשפט ציין במפורש כי קבלת חוות הדעת אינה מעידה על תוצאות ההליך אלא תשמש את אחד הכלים בעת בחינת בית המשפט. חוות דעת התקבלו בעניינם של הנאשמים 1 ו-2, ואילו לגבי הנאשם 3 צוין כי זומן לראיון אך לא התייצב. לאור סוג העונש שנקבע, כפי שיפורט בהמשך, לא מצאתי מקום לאפשר לנאשם 3 ראיון נוסף אצל הממונה על עבודות השירות.

 

תמצית טיעוני הצדדים

4

4.    ב"כ המאשימה הגיש תצהיר נפגע עבירה של המתלוננים, ועתר לקביעת מתחם ענישה בעבירת התפרצות לדירה אשר הרף התחתון בו הוא 12 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית. אשר לעבירת הסיוע, עתר למתחם הנע בין מספר חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות ועד 14 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית. ב"כ המאשימה ציין את הערכים המוגנים אשר נפגעו מביצוע העבירות, תחושת הפגיעה בבטחון המתלוננים הקשישים, והפנה לפוטנציאל ההתלקחות לעבירות אלימות הטמון בעבירת ההתפרצות לדירת מגורים. ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את החומרה בביצוע העבירות אשר באה לידי ביטוי בתכנון מקדים, מעקב, תחכום ותיאום בין הנאשמים. כמו כן, ציין כי הנאשם 3 הגיע לדירה עם מפתח מותאם בעזרתו בוצעה ההתפרצות. ב"כ המאשימה הפנה לכמות הרכוש שנגנב, שווי הנזק שנגרם למתלוננים על סך 4,600 ₪, וכן לנזק הלא ממוני אשר נגרם למתלוננים ומתואר בכתב האישום ובתצהיר נפגע העבירה. ביחס לנאשמים, הפנה לעברם הפלילי של נאשמים 1 ו-3 ולהרשעותיהם בעבירות רכוש. אשר לתסקירי שירות המבחן, ציין כי ער לדרך השיקומית שעברו הנאשמים במסגרת שירות המבחן ולחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, אך טען כי בנסיבות המקרה הנדון אין לחרוג ממתחם הענישה. לגבי הנאשם 1, עתר ב"כ המאשימה לענישה של 9 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות, לצד ענישה נלווית; לגבי הנאשם 2, עתר ב"כ המאשימה לענישה של 6 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות, לצד ענישה נלווית; לגבי הנאשם 3, עתר ב"כ המאשימה לענישה של 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית, לאור חלקו באירוע נשוא כתב האישום והתיק הנוסף אשר צורף להליך זה. ב"כ המאשימה צירף פסיקה לביסוס טיעוניו.

בנוסף, עתר ב"כ המאשימה לחילוט קטנוע השייך לנאשם 3, בו נתפס הרכוש הגנוב, ולחילופין לחילוט ההפקדה על סך 1,500 ₪ אותה הפקיד הנאשם 3. כמו כן עתר ב"כ המאשימה לחילוט מכשירי הטלפון של שלושת הנאשמים.

 

5.    ב"כ נאשם 1 ציין את חלוף הזמן מביצוע העבירה, וטען כי הנאשם חסך בהודאתו זמן שיפוטי ואת העדת המתלוננים הקשישים. בנוסף, היפנה לעובדות המיוחסות לנאשם 1 מהן ביקש ללמוד על חוסר רצון וכוונה לפגוש את המתלוננים. בהתייחסו לתסקירי שירות המבחן, טען ב"כ הנאשם 1 כי על אף דרך חייו הקשה והתמכרותו להימורים, הנאשם השתלב בצורה טובה בהליך טיפולי ושמר על יציבות תעסוקתית. לפיכך, עתר ב"כ הנאשם 2 לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מעונש של מאסר, אף אם ירוצה בדרך של עבודות, זאת על מנת שלא לקטוע את ההליך הטיפולי וכן בהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.

 

ב"כ נאשם 2 היפנה לנסיבות ביצוע העבירה וטען כי יש לראות במעקב שביצע הנאשם אחר המתלוננים כפעולה לשם מניעת האפשרות להתלקחות הטמונה בעבירות מסוג זה, נסיבה מקלה, וזאת חרף העובדה שמדובר בתכנון מקדים לביצוע העבירות. בנוסף, ציין כי תפקידו של הנאשם 2 באירוע היה סיוע לעבירות בלבד. לטענתו, בהתבסס על פסיקה שהציג, מתחם הענישה בעבירות סיוע להתפרצות לבית מגורים מתחיל במאסר מותנה ושל"צ. לגבי נסיבותיו של הנאשם 2, ביקש בא כוחו להתחשב באמור בתסקירי שירות המבחן, ההליך הטיפולי הממושך, נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, הבעת האמפתיה מצידו למתלוננים, חרטתו והעובדה שמדובר באדם בן 45 ללא כל עבר פלילי, אב לחמישה ילדים. לטענתו, נסיבות אלה צריכות להביא לאימוץ המלצת שירות המבחן, בין אם בדרך של קביעת עונשו של הנאשם 2 ברף הנמוך של מתחם הענישה ובין אם בדרך של סטיה בשל שיקולי שיקום, ככל שבית המשפט לא יקבל את העתירה ביחס לקביעת מתחם הענישה.

 

ב"כ נאשם 3 מיקד את טיעוניו במשקל המשמעותי שיש לתת לשיקום שעבר הנאשם, שיקול לו ניתן מעמד בכורה על ידי בית המשפט העליון. לטענתו, הנאשם עבר תהליך שיקום שורשי, רציני ועמוק, ממנו לא ניתן להתעלם. הליך זה החל בקבלת האחריות מיד בפתח המשפט, המצביעה על חרטה. בהמשך, הנאשם השתלב בטיפול במסגרת שירות המבחן במהלכו נגמל מהימורים, הצליח לשמור על רצף תעסוקתי ולא נפתחו כנגדו כל תיקים חדשים מאז האירוע. עוד היפנה ב"כ הנאשם 3 לכך שמאז הרשעתו האחרונה הקודמת, בשנת 2006, לא הסתבך הנאשם בעבירה אחרת. לפיכך, עתר לאמץ את המלצות התסקיר ולהטיל ענישה חינוכית שיקומית בדרך של 250 שעות של"צ לצד ענישה נלווית. ב"כ הנאשם 3 הגיש פסיקה לביסוס טיעוניו.

 

הצדדים הסכימו על חילוט 3 טלפונים אשר נתפסו אצל הנאשמים.

5

 

6.    הנאשמים טענו בדבריהם האחרונים כך:

הנאשם 1 הביע חרטה על האירוע.

 

הנאשם 2 הביע חרטה על האירוע, טען כי היום נמצא בדרך אחרת לגמרי, עובד ומפרנס לבדו את חמשת ילדיו וביקש התחשבות.

 

הנאשם 3 ביקש סליחה על שעשה, טען כי נמצא היום בדרך טובה, עובד כאב בית במתנ"ס וממשיך בטיפולים. בנוסף, הציג מסמך הערכה ממקום עבודתו ותלושי שכר.

 

 

דיון והכרעה

מתחם הענישה - תיק עיקרי

7.    הערכים המוגנים העומדים בבסיס עבירות הרכוש, הם שמירה על קניינו של אדם ועל תחושת בטחונו האישי. עבירת ההתפרצות לבית מגורים פוגעת בראש ובראשונה, באופן גס ובוטה, בזכות כל אדם לתחושת ביטחון ופרטיות בביתו. מדובר בחדירה ברגל גסה לפרטיותו של אדם, למבצרו, המערערת את בטחונו, ומכאן מידת הפגיעה הקשה לאין שיעור מעצם הפגיעה הכלכלית. באופן דומה, אף עבירת הגניבה אינה מסתכמת אך בפגיעה כלכלית גרידא ומהווה לא פעם פגיעה רגשית עמוקה כאשר הרכוש הנגנב הוא בעל ערך אישי וסנטימנטלי.

יפים לעניין זה הדברים הבאים:

"בעבירות ההתפרצות יש כדי לערער את הביטחון האישי של הציבור ואת התחושה של "ביתי הוא מבצרי". קם אדם בבוקרו של יום וכשחוזר לביתו בסוף עמל יומו הוא מוצא כי חדרו לפרטיותו ונטלו את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס הנגרמים לציבור שנפגע מאותן עבירות גניבה והתפרצות"

(ע"פ 3297/10 איליה וולקוב נגד מדינת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012)).

           

עוד יש לציין את הפוטנציאל הקיים להתלקחות במהלך התפרצות לבית מגורים, זאת נוכח הסיכוי להתפתחות עימות אלים בין הפורץ לדיירי הבית אשר הסתיים לא פעם בתוצאות קשות.

 

המחוקק קבע עונש מירבי של שבע שנות מאסר בגין עבירת התפרצות לבית מגורים, עונש המבטא את החומרה בה יש לראות מעשים אלה. אף בית המשפט העליון שב והתייחס בענישה מחמירה לפגיעתן הרעה ורבת הרבדים של עבירות אלה, כפי שיפורט בהמשך.

 

6

8.                  ב"כ נאשם 2 הציג פסיקה בה נגזרו עונשים הנעים החל מאי הרשעה ושל"צ, דרך מאסר מותנה ושל"צ ועד למאסר בעבודות שרות, לגבי עבירות סיוע להתפרצות לבית מגורים. כל המקרים שהוצגו ניתנו במסגרת בתי משפט השלום השונים, למעט מקרה אחד בו נדחה ערעורה של נאשמת על כך שההליך בעניינה לא הסתיים באי הרשעתה. מקרים אלה אינם משקפים את רמת הענישה הנוהגת בעבירות ההתפרצות לבית מגורים, כפי שיפורט בהמשך, בוודאי בהתחשב ברף הענישה הנהוג ביחס לעבירה המושלמת. ב"כ הנאשם 3 הציג אף הוא פסיקה שניתנה בבתי משפט השלום והמחוזי, ביחס לעבירות התפרצות לבית מגורים וכן עבירות הסגת גבול, גניבה ועוד. עיון בפסקי דין אלה, מצביע על כך שבחלקם נקבעו מתחמי ענישה אשר הרף הנמוך בהם הוא מאסר בפועל (ת"פ 3029/16 - מתחם בין 12-24 חודשי מאסר; ת"פ 52944-11-15 - מתחם בין 8-20 חודשי מאסר). בשני פסקי דין שהוצגו, נדחו ערעורים על ענישה מקלה שביסודה שיקולי שיקום.

רף הענישה הנטען על ידי ב"כ הנאשמים 2 ו-3, בהתבסס על הפסיקה שהוצגה, אינו משקף את הפסיקה הנוהגת בעבירות בהן הורשעו הנאשמים, את חומרת נסיבות המקרה הנדון, ובוודאי שלא את מדיניות הענישה העקבית, שאושרה שוב ושוב לאורך שנים, בבית המשפט העליון. בחינת הפסיקה הנוהגת, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בגין עבירות התפרצות לבית מגורים וגניבה, מציבה מתחמי ענישה הנעים החל ממאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים ועד למאסר למשך שנתיים ולמעלה מכך במקרים מסויימים (ראו רע"פ 4830/20 אשר סויסה נ' מדינת ישראל (28.7.2020); רע"פ 3058/18 רחמילוב נ' מדינת ישראל (23.4.2018) (להלן: "ענין רחמילוב"); רע"פ 6210/18 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (3.9.2018); רע"פ 9339/17 אוחיון נ' מדינת ישראל (25.12.2017); רע"פ 916/17 בוסקילה נ' מדינת ישראל (18.4.2017); רע"פ 8399/15 קדוש נ' מדינת ישראל (19.5.2016); רע"פ 1600/15 בועזיז נ' מדינת ישראל (27.4.2015); רע"פ 8637/14 עבאסי נ' מדינת ישראל (13.1.2015); רע"פ 7329/14 אדלר נ' מדינת ישראל (4.11.2014); רע"פ 7683/13 פרלמן נ' מדינת ישראל (23.2.2014); רע"פ זלום נ' מדינת ישראל (22.4.2014)).

ביחס לעבירת הסיוע להתפרצות לבית מגורים, לגביה קבע המחוקק את מחצית העונש כעבירת סיוע, הפסיקה קבעה, בהתאם לנסיבות המקרה, מתחם הנע בין 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועד למאסר למשך 12 חודשים (רע"פ 5512/20 לוי נ' מדינת ישראל (16.8.2020), שם אושרה החמרה בעונשו של נאשם אשר הורשע בסיוע להתפרצות לבית מגורים, לשמונה חודשי מאסר בפועל).

 

7

9.    יש לציין כי אין זהות בין מתחם העונש ההולם, המגלם הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, ובין מדיניות הענישה הנוהגת המהווה אך את אחד משיקולים אלה (ע"פ 322/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (9.10.2016); ע"פ 1323/13 רך חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (5.6.2013)). מדיניות הענישה היא אחד השיקולים החשובים בעת קביעת מתחם הענישה, אולם הפסיקה הנוהגת משקפת למעשה מנעד רחב של ביצוע עבירות התפרצות לבית מגורים אשר בוצעו בנסיבות שונות. לפיכך, יש לתת משקל משמעותי לנסיבות ביצוע העבירה, המהוות את אחד המרכיבים אותם יש לשקלל במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם, לצד מידת הפגיעה בערכים החברתיים התלויה אף היא בנסיבות ביצוע העבירה.

 

בחינת נסיבות המקרה הנדון מעלה כי מדובר במקרה מתוכנן, מאורגן ומתוחכם. לכל נאשם נקבע תפקיד משמעותי בהוצאת התכנית העבריינית לפועל: נאשם 2 עקב אחר המתלוננים באמצעות רכב שכור, ולאחר שראה אותם נכנסים למרכול עדכן את הנאשמים 1 ו-3; עם קבלת הדיווח, הגיעו הנאשמים 1 ו-3 לזירת האירוע בנפרד על גבי כלי רכב שונים; נאשם 1 נכנס תחילה לחדר המדרגות של הבניין ובהמשך עבר לתצפת מגג בניין סמוך; נאשם 2 ישב ברכבו ותצפת אף הוא על המקום; נאשם 3 הגיע מצויד במפתח מותאם, נכנס לדירה, תלש מצלמות ממקומן, וגנב מהמתלוננים תכשיטים רבים. התקשיתי למצוא בהתנהלות זו משום נסיבות מקלות, כפי שנטען על ידי ב"כ הנאשמים אשר טענו כי הנאשמים ביקשו בכך להימנע ממפגש עם המתלוננים. אכן, פעולת הנאשמים מנעה מפגש עם המתלוננים, לכל הפחות עד למעצרם בעת חזרת המתלוננים לביתם, אולם התנהלות מתוכננת ומאורגנת זו סייעה להוציא את תכנית הנאשמים לפועל בצורה המיטבית מבחינתם וללא התנגדות. ככל שהנאשמים לא היו מוודאים את היעדרות המתלוננים מהדירה, האירוע עלול היה להסלים לביצוע עבירות חמורות יותר ואף לפגום בסיכויי הצלחת נטילת רכוש המתלוננים. תכנון מוקדם, חלוקת תפקידים, מעקב אחר המתלוננים, הגעה נפרדת למקום, שימוש במפתח מותאם, שתי תצפיות על זירת האירוע - כל אלה מצטרפים יחדיו לכדי נסיבות המחמירות את אופי המקרה ביחס להתפרצות לבית מגורים בנסיבות קלות יותר.

סוגיה נוספת בעלת משקל לשם קביעת מתחם העונש ההולם, נוגעת לזהות המתלוננים שנחשפו, לכל הפחות, בפני הנאשם 2 בעת שביצע את המעקב אחריהם. מדובר בקשישים, ילידי 1934 ו-1942, המהווים חלק מאחת החוליות החלשות בחברה. העובדה שהנאשמים לא היססו לפגוע באותם קשישים, מהווה נסיבה מחמירה אף אם לא התרחש מפגש ביניהם בשל מעצר הנאשמים בעת חזרת המתלוננים לביתם. עצם הפגיעה בתחושת ביטחונם האישי של מתלוננים אלה, מחייבת מתן משקל לחומרא, כפי שפורט בענין אחר המבהיר את הצורך בהחמרת הענישה נוכח זהות המתלוננים:

"אכן, בחברתנו קיימת תופעה מכוערת של פגיעה בחסרי ישע, כגון קשישים, בעלי מוגבלויות וכו', מתוך הנחה כי יהיו טרף קל, שלא יתנגד ולעיתים אף אינו יכול להשמיע קול, פשוטו כמשמעו... המשמעות של פגיעות אלה, במופעיהן השונים, היא פגיעה חזקה וקשה בביטחונם האישי של הקורבנות ושל קבוצות שלמות, החשות שאין להן עוד מקום מבטחים בו יוכלו להמשיך ולהתקיים בכבוד וללא חשש. המגמה בה נקט בית משפט זה היא מגמה מחמירה ביחס לעבירות מסוג זה, המבכרת את ההגנה על החיים והגוף של קבוצות אלה על פני נסיבות אישיות ומקלות של נאשמים... מגמה זו נכונה וראויה היא. בידינו חרב הענישה, אותה יש להניף במקרים המתאימים. קבוצות אלה של קורבנות אינן זוכות לתהודה ציבורית או לקול במרחב הציבורי באופן תדיר, ומגמת ענישה אחרת, עשויה לפגוע בתחושת הביטחון שלהן, ולעודד עבריינים פוטנציאליים להמשיך ולנצל קורבנות "קלים" מסוג זה"

8

(ע"פ 5931/11 דוד עבדולייב נ' מדינת ישראל, פסקאות 18-19 (22.10.2013) (להלן: "ענין עבדולייב").

           

באופן דומה לתיאור הדברים בענין עבדולייב, המתלוננים חסרי הישע במקרה הנדון לפני אכן חשו את אותה פגיעה קשה כתוצאה ממעשי הנאשמים: כפי שפורט בעובדות כתב האישום המתוקן, לאחר האירוע לא הצליחה המתלוננת להירדם בלילות ואילו המתלונן החל לבדוק מספר רב של פעמים ביום האם דלת ביתו נעולה. כך, ניתן עוד ללמוד על הנזק שנגרם כתוצאה ממעשי הנאשמים מהצהרת נפגע העבירה (טמ/1), בו פירטו המתלוננים כי בשל גילם נאלצו להזמין מנקה בתשלום על מנת לסדר את התוהו ובוהו שגילו כששבו לביתם: מדפים שבורים, שידות זרוקות ועוד. המתלוננים הדגישו את ערעור תחושת הביטחון בבית בו הם מתגוררים מזה כ-66 שנים, חששם בעת יציאה מהבית כי יגלו שוב פריצה לכשישובו, וכן בדיקת דלת הבית מספר פעמים בלילה.

אשר לנזק שהיה צפוי להיגרם כתוצאה מהעבירה, יש להתייחס לרכוש הרב שנגנב והוחזר במלואו בשל מעצר הנאשמים בזירת האירוע. נסיבות מעצר זה אך מחדדות אף את הנזק הפוטנציאלי להתלקחות האירוע, זאת בהתחשב במעצר בעת חזרת המתלוננים אל הדירה וכן בהתחשב ברצונם המובן של הנאשמים לעזוב את המקום כששללם בידיהם. גילם של המתלוננים מעצים את הסכנה בנסיבות שכאלה.

 

10. הנאשמים 1 ו-2 הורשעו בביצוע סיוע לעבירות התפרצות וגניבה, לגביו קבע המחוקק את מחצית העונש ביחס לעבירה המושלמת, אולם כאמור לעיל - מתחם הענישה צריך להתחשב אף בנסיבות המקרה. לעיתים סיוע לביצוע עבירה הוא מינורי, ולעיתים הוא משמעותי ביותר ואף גובל בביצוע יסודות העבירה המושלמת. כפי שפורט, הנאשמים 1 ו-2 נטלו חלק משמעותי באירוע, ומידת הסיוע שניתן על ידם אף נושקת לביצוע העבירות בצוותא עם הנאשם 3 (ראו התייחסות לביצוע בצוותא במסגרת של תכנית משותפת הכוללת מעשים המשולבים באותה תכנית כללית - ע"פ 1475/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (15.3.2015); ע"פ 7704/13 מרגולין נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (8.5.2015)). נסיבות אלה אמורות היו לקבוע את מתחם הענישה לגבי הנאשמים 1 ו-2 בגבולות הגבוהים מקביעה אריתמטית של מחצית העונשים ביחס לגבולות המתחם שיקבע לגבי הנאשם 3. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מעתירת ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם 2 עונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שרות, וזאת במסגרת גדרי מתחם הענישה. אמנם, בסמכות בית המשפט להטיל עונש שלא נתבקש על ידי המאשימה, אולם יש לעשות שימוש בסמכות זו במקרים חריגים:

"...ככלל אין מקום להטיל עונש חמור מזה שביקשה התביעה, בהיעדרם של פער מהותי ובלתי סביר בעליל בין העונש המבוקש לבין העונש הראוי לדעת בית המשפט, או של נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות זאת. לעניין זה, אין זה משנה אם המדובר בעונש קונקרטי שביקשה התביעה, או במתחם העונש"

(ע"פ 5611/14 מנצור אבו עוואד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 בפסק דינו של כב' השופט זילברטל (8.5.2016)).

 

9

בהתחשב בכך שהפער בין עתירת המאשימה לגבי הנאשם 2 לבין המתחם והעונש הראוי וההולם לעבירת הסיוע, בנסיבות מקרה זה, אינו פער מהותי ובלתי סביר בעליל, יקבע מתחם הענישה ביחס לנאשמים 1 ו-2 במחצית גבולות המתחם אשר יקבע לגבי הנאשם 3.

     

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה לגבי הנאשמים 1 ו-2 נע בין מאסר למשך שישה חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד למאסר למשך 14 חודשים, ואילו מתחם הענישה לגבי הנאשם 3 נע בין מאסר למשך 12 חודשים ועד למאסר למשך 27 חודשים, כל זאת לצד ענישה נלווית.

 

לנוכח המוטיבציה הכלכלית המביאה לביצוע עבירות הרכוש, יש להטיל על הנאשמים קנס כספי, ובהתחשב בנזק שנגרם למתלוננים יש להטיל אף פיצוי. במסגרת בחינת מתחם הקנס יש לתת משקל לנזק הכלכלי שנגרם, לפוטנציאל הנזק, ולמצבם הכלכלי של הנאשמים כפי שבא לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן. לאחר ששקלתי שיקולים אלה, אני קובע כי מתחם הקנס במקרה זה נע בין 1,000 ₪ ועד 7,000 ₪.

 

מתחם הענישה - התיק המצורף (נאשם 3)

11. ציות להוראה חוקית מהווה נדבך חשוב בקיום הסדר הציבורי, בשמירה על החוק ועל שלום הציבור. בנוסף, חשיבות השמירה על הוראות חוקיות מתייחסת אף לנכונות בתי המשפט להסתפק בחלופות הפוגעות בצורה מינימלית בחרות חשודים ונאשמים בפלילים, כאשר יחס מקל לעבירה זו עלול לצמצם את השימוש בקביעת תנאים מגבילים שאינם מעצר. בחינת נסיבות המקרים בהם הורשע נאשם 3 מעלה כי הנאשם הפר תנאי מעצר בית בשעות לילה מאוחרות. הנאשם לא ביצע כל עבירה נלווית לעצם ההפרה, אך לצד זאת לא הוצג כל הסבר מקל לכך שהנאשם יצא מכתובת מעצר הבית.

בהתחשב באופי העבירה בכל המקרים, בסמיכות הזמנים ובנסיבות הביצוע, יש לקבוע מתחם ענישה אחד אשר יתחשב בכך שמדובר בשלושה מקרים שונים.

לאחר ששקלתי את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, את נסיבות המקרה וכן את הפסיקה הנוהגת, אני קובע כי מתחם הענישה לגבי תיק הצירוף נע בין מאסר מותנה ועד לשישה חודשי מאסר.

 

העונש המתאים

12. ב"כ הנאשמים עתרו לענישה שיקומית כפי שהמליץ שירות המבחן בעניינם של כל הנאשמים, והצביעו בטיעוניהם על ההליך הטיפולי שעברו. בהתחשב במתחמי הענישה שנקבעו, יש לבחון האם יש מקום לסטות לקולא ממתחמים אלה ולהטיל של"צ בשל שיקולי שיקום.

המחוקק והפסיקה קבעו כי יש לתת משקל משמעותי לשיקולי שיקום בעת בחינת העונש, אולם לא נקבע "משקל בכורה" לשיקול זה, כפי שנטען על ידי ב"כ הנאשם 3. כך נקבע בסוגיה זו במהלך דיון שעסק בעבירות התפרצות וגניבה:

10

"טענות המבקש ביחס לשימוש בסעיף 40ד לחוק העונשין נדונו בבית משפט זה, ונקבע כי המחוקק אינו מעניק עדיפות ברורה לשיקולי שיקום על-פני שיקולים אחרים, כגון שמירה על שלום הציבור או שיקולי הרתעה. קרי, גם לאחר תיקון 113, "שיקול השיקום אינו חזות הכל" (רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 14 (‏23.10.2012); רע"פ 4062/17 ‏אלקואעין נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 9 (‏19.6.2017); ע"פ 452/14 דבוש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקאות 12-11 לפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן (3.4.2014))"

(ענין רחמילוב, פסקה 9. ראו עוד לגבי הצורך במתן משקל לשיקולי גמול והרתעה, לצד שיקולי שיקום, ברע"פ 2361/20 משה בן אדרת נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (6.4.2020); רע"פ 7658/18 אורן זוהר נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (1.11.2018)).

 

באותו מקרה, לאחר שבית המשפט העליון שב על הצורך בבחינת שיקולים שונים לצד שיקולי השיקום, נקבע כי עבירות התפרצות וגניבה מצריכות נקיטת יד קשה:

"בית משפט זה עמד, לא פעם, על כך שחומרת עבירות של התפרצות וגניבה, לצד נפוצות התופעה, מצריכות נקיטת יד קשה עם העבריינים (ראו למשל רע"פ 398/14 ערג' נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 8 (‏16.3.2014))"

(ענין רחמילוב, פסקה 10).

 

המלצות שירות המבחן והנמקותיו הן בהחלט בעלי משקל משמעותי ויש להתחשב באמור בתסקירים לגבי שיקום הנאשמים, כפי שפורט לעיל בהרחבה. יחד עם זאת, יש לזכור כי על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים להמלצת שירות המבחן המספק תמונה מקצועית ביחס להיבטים עליהם הוא מופקד בלבד (רע"פ 5023/18 בדיר נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (28.6.2018)). למול שיקולי השיקום, עומדים שיקולים אחרים. מספר גורמים שפורטו לעיל, מצטברים במקרה הנדון לכלל מתן משקל רב ומכריע לשיקולי ההגנה על שלום הציבור, הגמול וההרתעה: חומרת עבירת ההתפרצות לבית מגורים; הערכים המוגנים השונים הנפגעים כתוצאה מביצוע עבירה זו; נפוצות העבירה; נסיבות ביצוע העבירה במקרה הנדון; זהות המתלוננים. שיקולי השיקום נסוגים במקרה זה מפני שיקולים אלה, המחייבים הלימה ראויה בין חומרת העבירה בנסיבותיה לבין סוג העונש ומידתו, בהתאם לעקרון המנחה.

לפיכך, אני מוצא כי אין לסטות ממתחם הענישה שנקבע בשל שיקולי שיקום הנאשמים.

 

13. כל הנאשמים קיבלו אחריות על מעשיהם, הודו במיוחס להם וחסכו בכך שמיעת ראיות ובעיקר את עדות המתלוננים. אין ספק כי יש לזקוף זאת לזכותם. בנוסף, כל הנאשמים נטלו חלק בהליך טיפולי ממושך ושיתפו בו פעולה.

11

הנאשם 1 בן 37, אב לשתי בנות, התקשה בתחילת הקשר עם שירות המבחן לגלות אמפתיה למתלוננים ונטה להשליך את ביצוע מעשיו על התמכרותו להימורים. לבקשתו, שולב בטיפול יעודי במשך כשנה והצליח ליצור בהדרגה קשר טיפולי. על רקע נסיבות חייו המורכבות, יש לתת משקל לזכות הנאשם 1 בשל התמדתו בהליך הטיפולי. לצד זאת, מדובר בנאשם שלחובתו 4 הרשעות קודמות, רובן בעבירות רכוש, לרבות התפרצות לבית מגורים ואף ריצה שני מאסרים בפועל. לאחר הפוגה של כתשע שנים בביצוע עבירות, הורשע לאחרונה בשנת 2017 בגין עבירת קשירת קשר לביצוע עוון, קשר המתייחס לעבירות רכוש בצוותא עם אחר. במסגרת אותו מקרה, החזיקו הנאשם והאחר בחומר להטבעת מפתחות, בגלופה טבועה של מפתח הפותח דלת בית מסוים וכן בכלי פריצה. בחלוף כעשרה חודשים בלבד מעת הרשעה זו, ביצע הנאשם את המיוחס לו בכתב האישום הנדון, על אף קיומו של מאסר מותנה בגין עבירת קשירת קשר לביצוע עוון. לא ניתן להתעלם מכך שכפסע היה בין הנאשם 1 ובין ייחוס עבירה דומה של קשירת קשר אף בנסיבות העובדות בהן הודה לפני, נתון שלא מנע ממנו מלבצע את העבירה.

מכלול נסיבות אלה מציב את עניינו של הנאשם 1 ברף בינוני עד נמוך של מתחם הענישה.

 

הנאשם 2 בן 46, אב לחמישה ילדים, נעדר כל עבר פלילי. מדובר באחיו של הנאשם 1, אשר גדל אף הוא בנסיבות חיים מורכבות אולם הצליח להישמר מפני מעורבות פלילית ולבסס יציבות במישורים המשפחתי והתעסוקתי. ניתן ללמוד מתסקירי שירות המבחן כי הנאשם 2 הבין את חומרת מעשיו, קיבל אחריות, ביטא צער וגילה אמפתיה כלפי המתלוננים. ניתן עוד להתרשם מנכונותו ליטול חלק בהליך "צדק מאחה".

נסיבות אלה מציבות את עניינו של הנאשם 2 בתחתית רף מתחם הענישה.

    

הנאשם 3 בן 51, אב לשלושה, לחובתו 8 הרשעות קודמות, ברובן המכריע מתחום הרכוש הכוללות אף התפרצויות לבתי מגורים בגינן ריצה מאסרים בפועל. יחד עם זאת, הרשעתו האחרונה של הנאשם 3 היא משנת 2008 בגין עבירה שבוצעה בשנת 2006. מדובר בהפוגה משמעותית ברצף העברייני, אשר נקטעה עם ביצוע העבירות במקרה זה. כפי שפורט בתסקירי שירות המבחן, הרקע לביצוע העבירות הוא התמכרות הנאשם 3 להימורים. תחילה, התרשם שירות המבחן מדפוסי עבריינות עמוקים וקושי להשתלב במסגרות טיפוליות, לאור נסיון העבר, אך הנאשם 3 התמיד במסגרת הקשר הטיפולי הנוכחי לאורך כשנה, שיתף פעולה במסגרת הטיפולית, התמיד במסגרת תעסוקתית ואף זכה למכתב המלצה ממעסיקתו במרכז הקהילתי בו הוא עובד כאיש תפעול (טנ3/2).

בהתחשב בהתנהלות זו של הנאשם 3 לאחר ביצוע העבירה, עבירה חריגה באורח חייו מאז ביצוע העבירה הקודמת למעלה מעשר שנים קודם לכן, יש למקם את עניינו ברף הנמוך של מתחמי הענישה. בנסיבות המקרה, אני מוצא כי יש להטיל על הנאשם 3 עונש אחד בגין שני התיקים הפליליים בהם הורשע, עונש אשר ישקול ויתחשב בביצוע העבירות בכל האירועים.

 

14. לאור כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1

א.  מאסר למשך 9 (תשעה) חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה.

ב.   מאסר למשך 6 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת רכוש מסוג פשע.

12

ג.    מאסר למשך 3 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת רכוש מסוג עוון.

ד.   קנס בסך 2,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו.

ה.  פיצוי למתלוננים בסך 3,000 ₪. הקנס והפיצוי ישולמו בחמישה תשלומים, החל מיום 1.12.20 ומידי חודש בחודשו.

 

נאשם 2

א.  מאסר למשך 6 (שישה) חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה.

ב.   מאסר למשך 6 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת רכוש מסוג פשע.

ג.    מאסר למשך 3 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת רכוש מסוג עוון.

ד.   קנס בסך 1,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו.

ה.  פיצוי למתלוננים בסך 3,000 ₪. הקנס והפיצוי ישולמו בחמישה תשלומים, החל מיום 1.12.20 ומידי חודש בחודשו.

 

נאשם 3

א.  מאסר למשך 12 (שנים עשר) חודשים, בניכוי ימי מעצרו בהתאם להודעה מוסכמת שיעבירו הצדדים תוך שבוע ימים.

ב.   מאסר למשך 6 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת רכוש מסוג פשע.

ג.    מאסר למשך 3 חודשים אותו לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירת רכוש מסוג עוון או עבירת הפרת הוראה חוקית.

ד.   קנס בסך 1,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו.

ה.  פיצוי למתלוננים בסך 4,000 ₪, לאור חלקו הגדול יותר בנזקים שנגרמו למתלוננים. הקנס והפיצוי ישולמו בחמישה תשלומים, החל מיום 1.12.20 ומידי חודש בחודשו.

 

לאור השימוש במכשירי הטלפון הניידים לביצוע העבירות, וכן הסכמת הצדדים בסוגיית החילוט, אני מורה על חילוט מכשירי טלפון נייד שנתפסו מידי הנאשמים. כמו כן, בהיעדר התנגדות מצד הנאשם 3, אני מורה על חילוט הקטנוע אשר שימש את הנאשם 3 לביצוע העבירות. מאחר והקטנוע שוחרר לאחר הפקדת ערבויות, יפקיד הנאשם 3 את הקטנוע ביחידת ימ"ר ת"א תוך שבוע מהיום.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום, ט"ז חשוון תשפ"א, 03 נובמבר 2020, במעמד הצדדים.