1.             לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' מיכלס) ב-מ"ת 10132-01-24 מיום 9.4.2024, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים שמתנהלים נגדו. זאת, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירת נשק (נשיאה והובלה) לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.             בא-כוח העורר, בכתב ובדיון שנערך לפניי, טען כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר, תוך שמיקד את טענותיו בנסיבותיו האישיות של העורר,וכן עמד על כך שהאקדח מושא העבירה שיוחסה לו היה ללא תחמושת. עוד טען כי בית המשפט המחוזי סירב להתרשם ישירות מחלק מהמפקחים שהוצעו. באת-כוח המשיבה מנגד סמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

3.             מבלי שנעלמה מעיני הפסיקה שאליה הפנה בא-כוח העורר, אני סבור כי דין הערר להידחות. משאין מחלוקת ביחס לקיומן של ראיות לכאורה, הדיון בעניינו של העורר מתמצה לסוגיית מסוכנותו. בהתאם להוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, העבירה שמיוחסת לעורר מקימה נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית. כמו כן, זה מכבר נקבע כי עבירות נשק מלמדות על מסוכנות אינהרנטית לשלום הציבור, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר אלא בנסיבות חריגות (ראו: בש"פ 1620/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (20.3.2024))–שאינן מתקיימותבמקרה דנן. זאת, בפרט לנוכח דברי באת-כוח המשיבה כי העורר החזיק את הנשק, בין היתר, על רקע סכסוכים במשפחה המורחבת. לכך יש להוסיף את ההמלצה המובאתבתסקירי המעצר שלא לשחרר את העורר ממעצרו, וכידוע בית המשפט לא יסטה מהמלצה שלילית של שירות המבחן, אלא במקרים חריגים ובהינתן טעמים כבדי משקל (בש"פ 1727/24 אלרחמן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (6.3.2024)).

4.             אשר על כן, הערר נדחה. 

          ניתנההיום, ‏ט"זבניסןהתשפ"ד (‏24.4.2024).

_________________________

24034820_J02.docx  שא