1

בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת נ' חת מקוב) קבע, בהחלטה שניתנה היום, כי קם חשד סביר הקושר את המבקשים למיוחס להם בבקשת המעצר (תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה על ידי שניים או יותר וחבלה חמורה) ועמד על הדירוג ביניהם מבחינת עצמת החשדות; אך נוכח הקביעה כי רף החשדות בשלב זה נמוך הורה למשטרה לפעול לביסוס החשד או הפרכתו במהירות המרבית, והאריך את מעצרם של המבקשים עד ליום 14.6.2015 שעה 12:00. המבקשים הגישו ערר על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) קבע דיון בערר ליום 14.6.2015 שעה 09:00. בבקשה לרשות ערר המונחת לפניי שהועברה לביתי ערב כניסת השבת (השעה היא 18:30), עותרים המבקשים להורות לבית המשפט המחוזי לקיים דיון בערר במוצאי השבת שאם לא כן יתייתר הדיון בערר.

2

כידוע, על החלטת בית משפט מחוזי בערר שעניינו מעצר לא מוקנה ערר בזכות, אלא יש לפנות בבקשת רשות לערור לבית משפט זה (סעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). בבקשות כאמור חלה אמת מידה מצמצמת (בש"פ 4215/14 עואד נ' מדינת ישראל (22.6.2014); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (17.4.2011)). הבקשה שלפניי אינה מעלה שאלה המצדיקה מתן רשות לערור בשים לב לאמת המידה האמורה. גם מבחינה מעשית המסלול בו נקטו המבקשים אינו יכול לסייע בשים לב לכך שגם אם אניח לטובת המבקשים כי יש מקום למתן רשות ערר, המועד המוקדם ביותר שבו היה ניתן לקיים דיון במעמד הצדדים בירושלים הוא אחר צאת השבת.

בצד האמור, המבקשים רשאים לפנות לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ולבקש כי הדיון יתקיים לפני שופט תורן בבאר שבע לאחר צאת השבת, בהתאם לסדרים המקובלים, ובית המשפט יפעל כחוכמתו.

הבקשה למתן רשות ערר נדחית אפוא.

ניתנה היום, ‏כ"ה בסיון התשע"ה (12.6.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  15041000_M01.doc  שג