לאחר שמיעת טיעוני הצדדים השתכנעתי כי הבקשה אכן מעלה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים בפניי, וזאת לאור שהחלון המבוקש הוא לצרכי השתתפות בחתונה הנמצאת בשטחי "A" אשר בשליטתה של הרשות הפלסטינאית.

           לכן ניתנת הרשות לערור.

           לגופו של עניין, בנסיבות דנן, הנני רואה את עיקר הקושי בחשש ההמלטות הכרוך במתן האפשרות לשחרור כאמור, של אדם המצוי במעצר בדרך של איזוק אלקטרוני. היבט המסוכנות,בנסיבות דנן, הינו בעל משקל נמוך יותר.

           סבורני, על כן, שאמנם המקרה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, אולם הפתרון שלו הינו מעשי – נקיטה בצעד המפחית את חשש ההמלטות.

           יצוין כי המשיב,שהינו תושב ישראל, קיים את התנאים בעת ששוחרר לאירוע קודם, שנערך בתוך תחומי המדינה.

           הנני סבור על כן, שהתניית השחרור לחלון בהתאם להחלטת בית המשפט קמא, בהפקדת סך נוסף של 17.000 ש"ח (כך שהסך המופקד הכולל יעמוד על 25.000 ₪), יהיה בו כדי להתמודד עם החשש להמלטות.

           הערר מתקבל אפוא, במובן הזה שהחלטת בית המשפט קמא תתוקן כך שהסכום הכולל להפקדה, שיהווה תנאי ליציאתו של המשיב לחלון, יעמוד על סך 25,000 ש"ח כאמור לעיל.

           לבקשתו של בא כוח המשיב, הנני מורה למזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים לחלק את ההפקדה ל-4 תשלומים; שלושה על סך של 5,000 ₪ כ"א ואחד על סך של 2,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏א' בסיון התשפ"ד (‏7.6.2024).

_________________________

24046830_L01.docx  שא