לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטות בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט א' זגורי) במ"ת 56440-05-24 שניתנו בימים 03.06.2024 ו-26.06.2024, בגדרן, בעיקרם של דברים, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.  ביום 23.05.2024, הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירת בעילה שלא בהסכמה חופשית, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). משעובדות כתב האישום פורטו בהרחבה על-ידי בית משפט קמא, לא מצאתי להרחיב יתר על המידה. די אם אציין, בתמצית שבתמצית, כי על-פי הנטען, העורר אנס את המתלוננת במושב האחורי ברכב, כשהיא שיכורה, מחוץ למועדון.

2.  בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. ביום 03.06.2024, מצא בית משפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה. זאת נקבע, חרף קשיים ראייתיים שונים, הנובעים בין היתר מכך שהמתלוננת לא זכרה פרטים מהאירוע, ובשל סתירות מסוימות. יחד עם זאת, נקבע, כי בכל הנוגע לשאלת ההסכמה (או היעדרה) לקיום יחסי מין: "מונחות לפני בית המשפט עדויות המתלוננת (לרבות בעימות) שמכולן עולה במפורש ובאופן עקבי, כי התנגדה להפשלת מכנסיה ותחתוניה והתנגדה לקיום יחסי המין". עוד הודגש, כי: "עדותה של המתלוננת בכל הנוגע להלך הנפש הנסער בו הייתה שרויה לפני ובסמוך לאחר האירוע, נתמכת במספר עדויות; עדותה של [...] אחותה של המתלוננת [...] ממנה עלה כי התקיימה שיחת וידאו עם אחותה קודם האקט המיני בו היא הזהירה אותה שלא לקיים יחסים וצעקה לעברו של ה[עורר] בשיחה שאחותה בתולה. עדותה של [...] חברתה של המתלוננת ממנה עלה כי התקיימו שתי שיחות בין 02:00 לבין 03:00 לפנות בוקר, כאשר בשיחה ראשונה המתלוננת וה[עורר] מבקשים שהיא תבוא לקחת אותה ובשיחה נוספת לאחר רבע שעה היא נשמעת נסערת ומספרת לה שה[עורר] אנס אותה ונשמעת בוכייה. הודעות של המתלוננת לחברתה [...] שבילתה עמה במועדון אותו לילה שם נרשם כי 'נאנסה' ועדויות של עובדי המועדון [...]".

3.  על כן נקבע,כי הקשיים הראייתיים לא עולים כדי 'חולשה ראייתית' ברמה המצדיקה שחרור לחלופה אך מסיבה זו. בנסיבות אלו, הורה בית משפט קמא על הפניית העורר לשירות המבחן ועל הכנת תסקיר בעניינו.

4.  ביום 26.06.2024, לאחר שהוגש תסקיר שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. צוין, כי שירות המבחן הגיש תסקיר שלילי בעניינו, בין היתר בשל רקע בעבריינות; קשיי זהות; עמדה קורבנית; וקושי בבחינת התנהלותו באירוע. עוד צוין, כי שירות המבחן מצא כי המפקחים המוצעים אינם מתאימים. משכך, קבע בית משפט קמא כי אין מקום בנסיבות המקרה, ובשלב זה, להורות על חלופת מעצר או פיקוח אלקטרוני.

5.  על החלטה זו נסוב הערר שלפניי.

6. בעיקרם של דברים, נטען, כי שגה בית משפט קמא בהתעלמותו מהקושי הראייתי בעדות המתלוננת, תוך שהעורר חזר על גרסתו, לפיה יחסי המין התקיימו בהסכמה. עוד נטען, כי אין חשש לשיבוש או השפעה על עדים, וכי תסקיר שירות המבחן הינו 'קיצוני', מוטה מראש כנגדו, ומייחס לעורר אמירות שלא נאמרו על-ידו.

7. בדיון שנערך לפניי, שבו הצדדים על עיקרי טיעוניהם בכתב.

8.  לאחר שעיינתי בערר, על נספחיו, ונתתי דעתי לטענות הצדדים ובאי כוחם, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. לא מצאתי כי נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט קמא, שהינה מפורטת ומנומקת, וסוקרת את התשתית הראייתית תוך הפיכת כל אבן ואבן. כן מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית, וזאת מהטעמים שפורטו בהרחבה בהחלטתו, ובהם גרסתה העקבית של המתלוננת לעניין סירובה לקיים יחסי מין עם העורר, נסיבות האירוע כפי שתוארו על-ידה ובעדויות נוספות, כאמור לעיל. על כל זאת, יש להוסיף את התסקיר השלילי שניתן בעניינו של העורר וכי המתלוננת טרם העידה. כל אלו, מביאים לכלל מסקנה, כי בצדק קבע בית משפט קמא כי יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

9.  סוף דבר: הערר נדחה בזאת.

ניתנה היום, ‏ב' בתמוז התשפ"ד (‏8.7.2024).

_________________________

24053340_C02.docxגק