1

1.    בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 3.11.2016. בגזר הדין אימץ בית המשפט המחוזי הסדר טיעון והשית על המשיב 2 - בגין הרשעתו, על פי הודאתו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה - חמש שנות מאסר (בניכוי ימי מעצרו) וכן עונש מאסר מותנה ופיצוי כספי למשפחת נפגע העבירה.

      הבקשה הוגשה על ידי משפחתו של נפגע העבירה, אשר נפטר. לטענת המבקשים על פי חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001 (להלן: חוק זכויות נפגעי עבירה), הם - כמשפחת נפגע העבירה - אינם "בן חורג" להליך הפלילי. עוד טוענים המבקשים כי בפיהם טענות קשות ביחס להתנהלות הפרקליטות אל מולם וכי קיים עניין ציבורי בערעור. כן טוענים המבקשים כי פסק הדין נמסר להם רק ביום 28.12.2016.

2.    אין בידי להיעתר לבקשת הארכה, אף מבלי להדרש לטענות הנוגעות לעיתוי הגשתה. זאת שכן בניגוד לסברת המבקשים חוק זכויות נפגעי עבירה אינו מקנה לנפגע העבירה או למשפחתו זכות לערער על פסק דין שניתן בהליך הפלילי. בפסיקה הובהר והודגש בהקשר זה כי:

2

"[ח]וק זכויות נפגעי עבירה לא הפך את נפגע העבירה לבעל-דין בהליך הפלילי, ולא הקנה לו את הזכות לערער על פסק הדין. המחוקק קבע כי רק הצדדים להליך העיקרי - המאשימה והנאשמים - יכולים להשיג על פסק דין פלילי, ואין מקום לסטות מכך (ראו: ע"פ 2393/06 חמוד נ' מדינת ישראל (20.11.2007); רע"פ 2401/07 אלטשולר נ' מדינת ישראל (16.7.2008); רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, פסקה 28 לפסק דינה של השופטת מ' נאור (2002)). (ע"פ 8417/13 פלוני נ' מדינת ישראל (23.4.2014)).

      משלא נתונה למבקשים זכות ערעור על גזר הדין, אין מקום ליתן להם ארכה להגשת ערעור ולהורות על קבלה לרישום של הודעת הערעור המצורפת לבקשה. למען הסר ספק יודגש כי אין באמור כדי להביע כל עמדה ביחס לטענות המבקשים לגופם של דברים.

      ניתנה היום, י"ד בטבת התשע"ז (12.1.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17000340_P01.doc  הי