1.        ההחלטה עליה מבקש העורר להגיש ערר, על פי הבהרת בא כוחו מהיום, היא החלטה מיום 30.5.2023, אשר לא חידשה דבר, אלא רק חזרה על החלטה שניתנה על ידי בית המשפט קמא ביום 2.4.2023. לפיכך המועד להגשת ערר חלף.

2.        גם לגופו של עניין, אינני רואה כל סתירה בין החלטות המותב לבין החלטתי מיום 9.3.2023 בבש"פ 1942/23 (להלן: ההחלטה בבש"פ 1942/23). במסגרת ההחלטה האמורה הבהרתי כי "בית המשפט קמא יחליט כפי שימצא לנכון, ובכלל זה יהיה רשאי להחליט מתי תיבחן השאלה האם לשלוח לחלופת מעצר טיפולית" (פסקה ו' להחלטה). בית המשפט קמא פעל בהתאם לכך, והורה בהחלטתו מיום 2.4.2023 כי יבחן את שאלת החלופה הטיפולית לאחר "שיעמדו לנגד עיננו מכלול השיקולים כפי שיפרסו במסגרת טיעוני הצדדים לעונש וראיותיהם". החלטת בית המשפט קמא נופלת אפוא במסגרת מתחם האפשרויות שהותר לשיקול דעתו של בית המשפט קמא בהחלטה בבש"פ 1942/23, ומשכך אינה עומדת בניגוד לה.

3.        אוסיף, כי החלטת בית המשפט קמא לגופה של האפשרות לשלוח את העורר לחלופת מעצר טיפולית בקהילה טרם ניתנה, ולגביה תעמוד לצדדים, לאחר שתינתן, זכות ערר מכוח סעיף ז' להחלטה בבש"פ 1942/23.

4.        לאור האמור בסעיף 1, דין הבקשה המונחת לפניי להידחות על הסף.

          ניתנה היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ג (‏12.6.2023).

_________________________

23044190_Y03.docx  אב

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,