1

           צודקת ב"כ המשיבה כי במהלך הדיון ביום 25.1.2018 ניתנה הסכמת ב"כ העורר לכך שקביעותיו של בית המשפט המחוזי בסוגיית הראיות לכאורה (כמצוטט בסעיף 3 להחלטה מושא הבקשה מיום 29.1.2018) תאומצנה לצורך ההכרעה בעררים. ב"כ המשיבה לא נשאלה בעניין זה וממילא לא נתנה את הסכמתה. במהלך הדיון הפנתה ב"כ המשיבה באופן מפורט לחומר הראיות, הביאה אותו לעיוני, וכאז כן עתה – עמדתה היא כי ישנן ראיות להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום, בלי 'כרסום' או חולשה ראייתית. יתכן שעמדתה נכונה, אך אין צורך בשלב הזה, בנסיבותיו של העניין הנדון, לדקדק במידת הכרסום בראיות, אם בכלל.

2

           אף בהנחה של ראיות לכאורה, כעמדתה של המשיבה, נתון שמשפיע על 'מקבילית הכוחות', עדיין מכריעים את הכף אותם טעמים שנמנו בסעיף 13 להחלטה הנ"ל, בכללם גם 'טעמים מיוחדים' כאמור שם בסעיף 14.

           לפיכך, דחיית שני העררים, כאמור שם בסעיף 15, בעינה תעמוד.

           ניתנה היום, כ"ב בשבט התשע"ח (7.2.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  18006680_O04.doc  שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,