בש”פ 7233/18 – מחי אלדין בכיראת נגד מדינת ישראל
1
בבית המשפט העליון |
לפני: |
|
נ ג ד |
המשיבה: |
מדינת ישראל |
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' רנר) בבע"ח 21316-06-18 מיום 16.7.2018 |
תאריך הישיבה: |
י"ב בחשון התשע"ט |
(21.10.2018) |
בשם העורר: |
עו"ד אנדרה רוזנטל |
בשם המשיבה: |
עו"ד דגנית כהן ויליאמס |
ערר על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש'
רנר) אשר דחה את בקשת העורר לגילוי חומרי חקירה לפי סעיף
2
1.
המשיבה הגישה נגד העורר כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של
החזקת נשק לפי סעיף
2. ביום 16.7.2018 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' רנר) את בקשת העורר באופן חלקי. נקבע כי סגירת תיקי החקירה המבוקשים היא חלק מהתמורה שקיבל העד בהסכם עם המשיבה, ולכן הם חלק מחומר החקירה. עם זאת, מדובר בתיקים שטרם הוגש בהם כתב אישום ואף לא ברור אם יוגש, כך שחומרי החקירה אינם גלויים. כמו כן, יש להביא בחשבון פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים מעורבים דוגמת המתלוננים וקטין מעורב. לפיכך הורה בית המשפט למשיבה להמציא לעורר פרפראזה של תמצית מהות החשדות נגד העד בתיקי החקירה (מעבר לציון שמה הכולל של העבירה). הבקשה לעיון בגיליון המרשם הפלילי של העד נדחתה לאחר שבית המשפט עיין בו ומצא כי אינו רלוונטי, וכי לא קיימת אפשרות סבירה שעיון בו יביא תועלת להגנת העורר.
בהמשך לכך הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשת הבהרה, שבגדרה צוין כי מסירת עדות בעניינו של העורר לא הייתה תמורה בהסכם שנערך בין העד לבין המשיבה, שכן ההסכם נחתם לאחר שהפליל העד את העורר ואף לאחר שהוגש כתב האישום נגד העורר. ביום 12.9.2018 קבע בית המשפט כי אין מקום לשנות מהחלטתו האמורה מיום 16.7.2018. צוין כי על אף שההסכם בין המשיבה לעד נחתם לפני שהוגש כתב האישום נגד העורר, העד טרם העיד במשפטו של העורר, ונראה כי הוא מחויב לכך מכוח התנאי הקבוע בהסכם שלפיו העד יעיד בכל הליך משפטי שייקרא אליו.
3. מכאן הערר שלפניי, המתמקד בהחלטה שלא למסור לעיון העורר את שני תיקי החקירה הנוספים שבגדרם נחקר ביצוען של עבירות מרמה וגניבה. לטענת העורר, בתיקים עשוי להיות מידע המשליך על מהימנותו של העד ולכן העיון בהם דרוש להגנתו ולמימוש זכותו להליך הוגן. בדיון לפניי הוסיף העורר וציין כי אינו מתנגד לקבלת תיקי החקירה לאחר שיושמטו מהם פרטיהם של המעורבים הנוספים.
3
המשיבה מתנגדת לבקשה וסומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא. לגישתה, תיקי החקירה אינם רלוונטיים להגנת העורר, ומכל מקום יש ליתן משקל רב לחשש בדבר פגיעה בפרטיות העד וגורמים נוספים המעורבים בתיקים. זאת ביתר שאת, נוכח המבחן הנוקשה הנוהג ביחס לחשיפתם של תיקי חקירה הממתינים לבירור דין.
4.
לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו כמו גם בתיקי החקירה
בעניינו של העד, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. בפתח הדברים יוער כי המידע
המבוקש מצוי בשליטת המשיבה, אך הוא הגיע לידיה ללא קשר לחקירותיו של העורר.
בנסיבות אלו, שאלה היא אם המסלול המתאים לבקשת תיקי החקירה הוא במסגרת בקשה לפי סעיף
4
5.
סעיף
6. בענייננו, לאחר שבחן את השיקולים הצריכים לעניין לא מצא בית המשפט המחוזי להורות על מסירת תיקי החקירה לעיון העורר. לא ראיתי יסוד להתערב בקביעה זו, מנימוקיה. כך, על כף אחת ניצבת זכותם לפרטיות של העד ושל גורמים נוספים הנזכרים בתיקי החקירה, הכוללים כאמור לעיל גם קטין שחלק מהמידע לגביו חסוי. עיון בתיקי החקירה מלמד כי מדובר במידע רב העומד בליבת הזכות לפרטיות של אותם צדדים שלישיים אשר חשיפתו תגרור פגיעה ניכרת בה. עוד יודגש כי מדובר בפרטים אינטגרליים בתיקי החקירה כך שנראה כי אין דרך אפקטיבית למסור את התיקים לעיונו של העורר מבלי לחשוף אותו אליהם. מטעם זה, גם בהצעת העורר בדיון לפניי לקבל לעיונו את המידע תוך השחרת פרטים מזהים אין כדי לסייע.
מנגד יש לשקול את התועלת הפוטנציאלית להגנתו של העורר. דומה כי הגם שאין לשלול את קיומה, יש לזכור כי היא מוגבלת בענייננו (ראו והשוו: עניין שימשילשווילי, פסקה 13; בש"פ 7421/13 קניאס נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (10.11.2013); בש"פ 5766/10 נפע נ' מדינת ישראל, פסקאות י"ד-ט"ו (2.9.2010); עניין אל הוזייל, בעמ' 130-129).
7. לאחר עיון בתיקי החקירה, נראה כי תוצאת האיזון בין הגנה על פרטיות העד והצדדים השלישיים הנוספים המעורבים בתיקי החקירה, לבין הגנת העורר מקבלת ביטוי הולם בפרפראזה בדבר מהות החשדות נגדו. לא ראיתי אפוא להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי.
סוף דבר, הערר נדחה.
ניתנה היום, ט"ו בחשון התשע"ט (24.10.2018).
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
18072330_M01.doc עח
