1.             בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת מקום דיון בתת"ע 10958-12-22 מבית משפט השלום לתעבורה בבת-ים לבית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה.

2.             המבקש טוען כי הוא מתגורר בבני-ברק, וכי בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה נגיש יותר עבורו.

3.             כעולה מן הבקשה, הקראת כתב האישום נקבעה ליום 22.2.2023. כעולה מהודעתו המשלימה מיום 6.2.2023, המבקש כופר באשמה ומעוניין לקיים הליך הוכחות בתיק.

4.             דין הבקשה להידחות.

           ככלל, כאשר נאשם מבקש להעביר את מקום הדיון בהליך תעבורה המנוהל נגדו, תהא הנטייה שלא להיעתר לבקשתו. זאת, מפני שהעברת הדיון כרוכה בהכבדה ניכרת על התביעה ועדיה, בהם שוטרי התעבורה (ראו: בש"פ 6395/18 ויין נ' מדינת ישראל (12.9.2018)). לכך קיימים חריגים, בהתקיימן של נסיבות יוצאות דופן וכן כאשר מבקש העברת הדיון מודה באשמה, באופן המייתר שמיעת עדים (ראו: בש"פ 5353/22 דוהאני נ' מדינת ישראל (10.8.2022)). לא אלו הנסיבות במקרה דנן.

5.             בנוסף, יצוין כי פער המרחק בין מקום מגורי המבקש לבין בית המשפט בבת- ים אין בו כדי להצדיק את העברת מקום הדיון (ראו, למשל: בש"פ 5170/22 פיסרנקו נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (10.8.2022)).

6.             נוכח האמור, לא מצאתי טעם להעדיף את נוחותו של המבקש על פני נוחותם של עדי התביעה, באופן המצדיק סטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים.

           ניתנה היום, ‏כ"ב בשבט התשפ"ג (‏13.2.2023).

_________________________

23007780_L02.docxנה