החלטה

לאחר שקראתי את בקשת ב"כ הנאשם ואת תגובת המדינה, אין לי אלא להסכים באופן מלא עם עמדת המדינה מנימוקיה בתגובתה:

ההגנה לא ביקשה טרם החלו הטיעונים לעונש לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר ותחת זאת בחרה בדרך אחרת בה הנאשם עצמו במסגרת שלב הראיות לעונש העיד והסביר לבית המשפט בפרוט רב על נסיבות חייו, אגב התייחסות של השפעת התאונה לה גרם על שגרת יומו ומצבו הנפשי.

ההגנה אף העידה שורה ארוכה של עדי אופי אשר סקרו בפני בית המשפט את אופיו הנורמטיבי של הנאשם, ופעילותו הציבורית.

על פניו המדובר באדם נורמטיבי לחלוטין, ובית המשפט קיבל תמונה מלאה בנושא זה ללא כל צורך מהותי בקבלת תסקיר שמטרתו המרכזית לשקף לבית המשפט את שהציג הנאשם בעדות מפורטת בפני.

איש אינו מונע מההגנה לעתור לענישה בעלת אופי שיקומי גם ללא המלצה כזו או אחרת של שירות המבחן, ובית המשפט יבחן את עמדות הצדדים לעונש במסגרת גזר הדין.

צודקת המדינה כי בהתאם להלכה הפסוקה בתיקים מסוג זה, גם כך נסיבות אישיות מקבלות משקל נמוך בשיקולי הענישה, ולכן גם מסיבה זו אין לתסקירים בתיקים מסוג זה תפקיד מהותי, אלא אם אין בפני בית המשפט כל תמונת מצב ראייתית ביחס לנסיבות אישיות של הנאשם, מה שלא מתרחש בפרשה שבפני.

אני מקבל את התנגדות המדינה ודוחה את בקשת ההגנה לשלוח את הנאשם (לאחר שהמדינה טענה לעונש בתיק זה) לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

על ההגנה להגיש את השלמת טיעוניה לעונש בכתב כפי שנקבע בישיבה האחרונה בפני.