בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו

גמ"ר 1351-09-16 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' עזיזוב

18 יולי 2017

לפני כבוד השופט דן סעדון

בעניין:

המאשימה

 מדינת ישראל

ע"י פרקליטות מחוז תל אביב פלילי

נגד

הנאשם

 איגור עזיזוב

ע"י עו"ד מריסאת

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 וסעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה.

העובדות

1.         על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, הוא נהג ביום 21.6.16 משאית מסוג "וולוו" מכיוון יפו לבת ים על רחוב העצמאות בבת ים. בשעה 14.08 לערך עצר הנאשם את המשאית לפני מעבר חצייה מסומן בצומת הרחובות העצמאות -רוטשילד בבת ים (להלן: "מעבר החצייה"). אותה עת החלה הגב' שרה לנקרי ז"ל ( להלן: "המנוחה") לחצות את מעבר החצייה מימין לשמאל. הנאשם לא הבחין במנוחה, החל בנסיעה ופגע בה תוך שהוא גורר אותה למרחק של כשישה מטרים עד שעצר לשמע צעקות עוברים ושבים. כתוצאה מהפגיעה נגרם למנוחה קרע בכבד שהוביל לדימום בחלל הבטן. המנוחה נותחה מספר פעמים וביום 23.6.16 נפטרה מפצעיה. עובר לתאונה הייתה המשאית תקינה. מזג האוויר היה בהיר ולא היה גורם שיפריע לשדה הראיה של הנאשם.

ההליך והסדר הטיעון

2.         הנאשם כפר במיוחס לו. לאחר שנשמע חלק מראיות התביעה חזר בו הנאשם מכפירה והודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון לעניין העונש. בגדר הסדר הטיעון עותרת המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בן 10 חודשים, פסילת רישיון למשך 8 שנים, מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוחה. ההגנה חופשית בטיעוניה לעניין רכיבי הפיצוי והפסילה.

טיעוני הצדדים לעונש

3.         המאשימה הגישה תצהיר מאת ביתה של המנוחה המציינת את החלל שנפער בחייה בעקבות פטירת המנוחה. בטיעוניה לעונש ציינה המאשימה כי הביאה בחשבון כי הנאשם הודה במיוחס לו ונטל אחריות וכי לחובת הנאשם עבר תעבורתי שאינו מכביד. על רקע שיקולים אלה טוענת המאשימה כי העונש לו היא עותרת הוא סביר ואף נוטה לקולא.

4.         ההגנה מציינת כי לנאשם נסיבות לא פשוטות. הנאשם פושט רגל ומשלם תשלומים עתיים לנושיו. הוא גרוש ומשלם מדי חודש מזונות ילדים. הנאשם מתפרנס מנהיגה כך שפסילתו הממושכת צפויה לגדוע את מטה לחמו. לטענת ההגנה ניתן בנסיבות מקרה זה להסתפק בפסילה אותה ריצה הנאשם עד כה בתיק זה. לעניין הפיצוי למשפחת המנוחה נטען כי אין מקום להשית על הנאשם פיצוי אך ככל שיושת פיצוי עליו להיות בגובה סביר. באחרית טיעוני ההגנה לעונש עותרת ההגנה לסווג את פסילתו של הנאשם כך שזו לא תחול על נהיגת מלגזה. המאשימה מתנגדת נחרצות לעתירה אחרונה זו שכן עתירתה לפסילה כאמור יצאה מהנחה כי הנאשם יהיה פסול לכל סוגי כלי הרכב ועל בסיס הנחה זו כלכלה את צעדיה.

דיון והכרעה

5.         זה יהיה סדר הדיון: תחילה אדון בעתירת ההגנה לסיווג הפסילה. לאחר מכן אקבע את מתחם העונש לעבירה בנסיבותיה. ככל שיקבע כי רכיבי ההסדר מצויים בגדר המתחם אקבע את שיעור הפיצוי למשפחת המנוחה ואת תקופת הפסילה שראוי בנסיבות להשית על הנאשם.

א. סיווג הפסילה

6.         ההגנה עתרה לסיווג הפסילה כך שזו לא תחול על נהיגת מלגזה בשטח מוגדר. המאשימה מתנגדת לבקשה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את עתירת ההגנה. הסדר הטיעון אינו מתיר להגנה לטעון לסיווג הפסילה אך גם אינו שולל זאת. ואולם, גם אם אצא מהנחה כי עתירת ההגנה לסיווג הפסילה אינה מפרה את התחייבותה על פי הסדר הטיעון עדיין אין מקום לקבלה מן הטעמים הבאים: ראשית, בסעיף 11 להלן אראה כי מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה נע (בהיבט של רכיב הפסילה) בין 8 שנות פסילה ל-15 שנות פסילה. מכיוון שההסדר נראה סביר וראוי שאכבדו הרי שקיימת מניעה להטיל על הנאשם עונש פסילה העולה על זה לו עותרת המאשימה. מכיוון שסיווג פסילה מרוקן מתוכן חלק נכבד מן הפסילה שתוטל על הנאשם תביא קבלת עמדת ההגנה לכך שגם הטלת עונש פסילה בן 8 שנים - המהווה בנסיבות חלקו התחתון של מתחם העונש ההולם - כמוה כהטלת פסילה קצרה הרבה יותר בשל האפקט של סיווג הפסילה המבוקש. אינני סבור כי ראוי בנסיבות העניין להביא למצב בו בית המשפט יטיל על הנאשם עונש הפסילה השקול מעשית לעונש פסילה קצר יותר מזה שנקבע במתחם העונש ההולם. מצב דברים כזה בו יוטל על הנאשם עונש הסוטה ללא טעם מבורר ממתחם העונש ההולם בנסיבות איננו ראוי. יתר על כן, לטעמי הדבר משדר מסר שגוי בדבר ערכם של חיי אדם. מטעמים אלה אינני מקבל גם את עתירת ההגנה לסיווג הפסילה. שנית, מטיעון ההגנה לא ברור אם לאחר שחרור הנאשם ממאסר תהיה לו עבודה ואם עבודה זו תהיה כרוכה בנהיגה במלגזה והיכן תהיה עבודה זו. במצב דברים זה לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לסיווג הפסילה באופן שאינו משרת תכלית סוציאלית קונקרטית. שלישית, במקרה זה, כפי שאפרט להלן, חטא הנאשם ברשלנות בדרגה גבוהה. רשלנות זו גרמה לקיפוד פתיל חייה של המנוחה. לא הוכח בגדר הליך זה כי הרשלנות שאפיינה את נהיגת הנאשם עובר לאירוע עשויה לבוא לידי ביטוי רק בנהיגה במשאית אך לא בכלי רכב אחרים ולפיכך ספק אם קיימת נפקות לרכב לגביו מבוקש סיווג הפסילה ( השווה בש"פ 816/06 גבריאל נ' מדינת ישראל (7.11.06)).

ב. מתחם העונש ההולם

7.         אין חולק כי העבירה בה הורשע הנאשם נועדה להגן על ערך קדושת חיי אדם. ערך זה נפגע במקרה זה באופן מרבי וכבר נפסק לעניין זה כי "הענישה צריכה בראש ובראשונה לתת ביטוי לקדושת חיי אדם, לכך שסתם על לא עוול בכפו מצא קורבן התאונה את מותו. לצד היבט זה - למידת הרשלנות שבה מדובר. האמצעי הענישתי היחיד שאכן מעמיד את חיי האדם במרכז הוא המאסר" ( עפ"ג 26904-04-14 מדינת ישראל נ' זוהר (2.7.14)).

8.         אשר לנסיבות ביצוע העבירה: בע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (16.11.09) נקבע כי אמת המידה המרכזית לגזירת הדין היא מידת רשלנותו של הנאשם. במקרה זה אני סבור כי מדובר ברשלנות בדרגה גבוהה. הנאשם עצר את משאיתו לפני מעבר החצייה כך שהיה מודע לקיומו ולאפשרות כי הולך רגל חוצה את מעבר החצייה או עשוי לנסות לחצות את מעבר החצייה. הנאשם התרשל בכך שהחל בתנועה מבלי לבדוק כדבעי את מצב הולכי הרגל על מעבר החצייה, לא הבחין במנוחה, וכפועל יוצא מכך פגע בה וגרר אותה מרחק של כשישה מטרים עד שנעצר. דברים אלה שכוחם יפה גם לנהג רכב פרטי יפים שבעתיים מקום בו כלי הרכב בו נעשה שימוש הוא משאית בעלת פוטנציאל פגיעה והרס גבוה לאין שיעור מכלי רכב פרטי ( ראו: בג"ץ 8150/13 כרסנטי נ' מדינת ישראל ( 6.8.14)). העובדה כי עובר לתאונה היה מזג אויר בהיר ולא הייתה כל מגבלה על שדה הראיה של הנאשם מעצימה עוד יותר את התרשלותו במקרה זה.

9.         מדיניות הענישה בעבירות של גרימת מוות בתאונות דרכים ברורה וחד משמעית. על הרציונל למדיניות זו נאמרו הדברים הבאים: "בית משפט זה התווה מזה שנים מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות נהיגה הכרוכות בתאונות קטלניות, בין בגדר הריגה ובין בגדר גרם מות ברשלנות. הוא דבק בגישה זו מתוך אמונה כי לנקיטת יד ענשית קשה ומחמירה ישנה השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש, ויש בה כדי לקדם את הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי זהירות כדי להגן על חיי אדם ושלמות גופו. מדיניות ענישה זו בנויה על הנחה בדבר כוחו המרתיע של הדין הפלילי והענישה הפלילית גם בתחום זה, שהוא מישור בעל ייחוד מבחינת נסיבות העבריינות וזהותם של מבצעי העבירות. היא נועדה לתת ביטוי ולהדגיש הדגשה מיוחדת את ערך חיי האדם במשפט ובמסורת היהודית, ולערוב לכלל ולפרט כי המשפט ובתי המשפט יעשו כל שבידם על מנת לטעת בתרבות החברתית את ההערכה והכבוד הנדרשים לזולת ולחייו. .. הענישה המחמירה בעבירות הנוגעות לתאונות קטלניות נשענת על ההנחה כי יש בהרתעה עונשית כדי לקדם את הפנמת הערכים החברתיים הנדרשים בהתייחסות לזולת, וכדי להרגיל לשמירה קפדנית יותר על כללי זהירות ומניעה בנהיגה על הכביש. בלא אימון בכוחה המרתיע של מדיניות הענישה, נשמט אמצעי חשוב שניתן בידי בית המשפט ככלי עזר רב-משקל במלחמה בתאונות הדרכים. בלא שימוש מושכל באמצעי זה לא יתרום בית המשפט את התרומה הנדרשת מצדו לשינוי הערכי הכולל האמור להתרחש בתחום קשה זה." (רע"פ 548/05‏ ‏ מאירה לוין נ' מדינת ישראל ( 19.1.06)).

נדגים מדיניות זו כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסיקה שהתייחסה לנסיבות דומות לאלה בענייננו:

•          ברע"פ 1300/14 קובי מורי נ' מדינת ישראל (25.2.14) אושר מאסר בן 8 חודשים, פסילת רישיון למשך 8 שנים, קנס 3000 ₪ ורכיבי ענישה נלווים לנהג שפגע בקשיש על מעבר חצייה;

•          ברע"פ 811/11 מסארווה נ' מדינת ישראל ( 31.1.11) אושר מאסר בן 9 חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון למשך 12 שנים מהן 8 שנים ברכב פרטי וזאת מהטעם שרשלנות המערער לא הייתה "ברף העליון".

•          ברע"פ 7913/07 רמז נ' מדינת ישראל (25.11.07) אושר עונש מאסר בן 12 חודשים, פסילת רישיון למשך 12 שנים, מאסר מותנה וקנס לנהג (שעברו מכביד) שנרדם על ההגה משך מספר שניות ופגע בהולך רגל.

•          בעפ"ת 24573-05-13 פטר נ' מדינת ישראל (10.9.13)) אושר עונש מאסר בן 15 חודשים, 13.5 שנות פסילה, קנס 10,000 ₪ ופיצוי בסך 20,000 ₪. יודגש כי באותו מקרה נהג הנאשם במהירות פחותה ב- 10 קמ"ש מן המהירות המותרת, עברו היה ללא דופי ולהולכת הרגל הייתה תרומת רשלנות בכך שחצתה את הכביש במעבר חצייה שנסגר.

•          ברע"פ 8992/14 רפאל נ' מדינת ישראל (20.1.15) אושר עונש מאסר בן 9 חודשים, פסילה לצמיתות (בהסכמת הנאשם) ורכיבי ענישה נלווים לנהג מונית שפגע בהולך רגל על מעבר חצייה וגרם למותו. זאת תוך שנקבע כי נסיבותיו האישיות הקשות של המערער אינן מצדיקות הקלה בעונש שהוטל.

10.       יצוין כי גם מקום בו מצאו בתי המשפט להטיל את עונש המאסר המינימלי, היינו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות גם אז הוטלו על נאשמים אלה עונשי פסילת רישיון לשנים ארוכות.

•          ברע"פ 4261/04 פארין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (3) 440 הומר מאסר בן 12 חודשים למאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות. תקופת הפסילה נותרה 10 שנים.

•          ברע"פ 4732/02 סורפין (לביא) נ' מדינת ישראל הופחתה תקופת המאסר מ- 12 חודשים ל- 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות. עם זאת, תקופת פסילה בת 10 שנים נותרה ללא שינוי.

•          ברע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל הופחתה תקופת המאסר והועמדה של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות. זאת תוך שתקופת פסילה בת 15 שנים נותרה על מכונה.

•          בעפ"ת 14034-08-15 גנץ נ' מדינת ישראל נקבע עונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות. הבסיס לקביעה זו היה הפער בין רשלנותה הנמוכה של המערערת לבין רשלנותו הגבוהה של המנוח והיות המערערת אדם נורמטיבי. שיקולים אלה שהובילו את בית המשפט להעמיד את תקופת המאסר על 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות לא הביאו את בית המשפט להתערב בתקופת הפסילה שהועמדה על 10 שנים.

11.       נוכח כל האמור, אני סבור כי מתחם העונש ההולם בנסיבות מקרה זה נע בין 10 חודשי מאסר ל- 24 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנעה בין 8 ל- 15 שנים, קנס ופיצוי כספי הנע בין 5000-15,000 ₪. ההסדר, כפי שהוצג, מצוי במתחם העונש ההולם בנסיבות ועל כן אכבדו.

12.       בגדר המתחם האמור יש לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שעברו התעבורתי אינו מכביד ואת החלטתו להודות במיוחס לו וליטול אחריות למעשיו. יש לזקוף לזכות הנאשם גם את נסיבותיו האישיות אולם כפי שצוין בע"פ 6755/09 (אלמוג) אופייה של העבירה וביצועה השכיח על ידי אנשים נורמטיביים מביאים לכך שמשקלו של שיקול זה מוגבל. לאור כל האמור מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        10 חודשי מאסר בפועל. הנאשם יתייצב לצורך ריצוי העונש עד ליום 18.8.17 שעה 10.00 בבימ"ר "ניצן" כשברשותו ת"ז או דרכון. באפשרות הנאשם לתאם כניסה למאסר, כולל אפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון בשב"ס, טל' 9787336 - 08; וטל' 9787377 - 08.

ב.         8 (שמונה) שנות פסילת רישיון נהיגה וזאת בניכוי הפסילה אותה ריצה הנאשם עד היום בתיק זה החל מיום 21.6.16.

ג.         מאסר על תנאי בן 12 חודשים ל- 3 שנים שיחול על עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית או נהיגה בזמן פסילה.

ד.         פיצוי בסך 10,000 ₪ למשפחת המנוחה (הגב' אביבית סעדיה ת.ז. 026587030). הפיצוי ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים. במסגרת 10 התשלומים הראשונים ישלם הנאשם בכל 18 לחודש החל מ- 18.9.17 מדי חודש סך 100 ₪ מדי חודש. 10 התשלומים האחרונים יהיו על סך 900 ₪ כל אחד. המזכירות תפיק שוברי תשלום מתאימים לנאשם.