בפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

במועד הגשת הבקשה ניתן צו במעמד צד אחד על ידי כב' השופט רוזינס וביום 19/10/23 התקיים בפניי דיון במעמד שני הצדדים.

המבקש טוען כי המשיב הקים דוכן מכירה באזור השייך למבקש ומסרב להתפנות מהמקום תוך איומים וקללות.

המשיב טוען כי הבקשה הינה חסרת בסיס וכי השטח בו מדובר כלל אינו שייך למבקש וכי הוא לא איים ולא מתכוון לאיים.

פרט לצדדים לבקשה לא הובאו עדים או ראיות נוספות.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת - להתקבל בצורה מצומצמת ולפרק זמן מדוד.

להלן הנימוקים.

חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב 2001 - המסגרת המשפטית

החוק למניעת הטרדה מאיימת נחקק בשנת 2001, מספר שנים לאחר חקיקת חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"ב - 1991 ובמידה רבה - בעקבותיו. מדברי ההסבר לחוק עולה כי נחקק, בין היתר, עקב צורך להגן מפני הטרדה מאיימת גם כאשר זו אינה במסגרת יחסי משפחה או זוגיות. ברקע עמד הנתון כי האוכלוסייה העיקרית שתידרש לאכיפתו של חוק זה הן נשים המוטרדות על רקע סיומה של מערכת יחסים או סירובן לפתוח במערכת יחסים שכזו עם המטריד.

בפועל, במהלך השנים ממועד חקיקת החוק ועד היום התרחב באופן ניכר השימוש בו.

מהפסיקה הענפה שכבר קיימת ניתן לראות כי הוא הורחב, בין היתר, לסכסוכי שכנים, סכסוכים כספיים שגררו עמם הטרדה מאיימת, איומים כלפי אנשי ציבור ומניעת הפגנות בסמוך לבתיהם הפרטיים וליישומים נוספים. 

הטרדה מאיימת מוגדרת בסעיף 2 לחוק באופן הבא :

"הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של אדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו".

פרט להוראה הכללית, החוק מונה שורה של מצבים אשר יכולים להיחשב כהטרדה מאיימת (בעיקר מסוג stalking) ואולם הרשימה אינה מהווה רשימה סגורה ונסיבות כל מקרה ייבחנו לגופן.

הפסיקה פירשה את האמור בסעיף 2 לחוק כדורש התקיימותם של שני יסודות מצטברים: האחד - יסוד הפונה לתקופת עבר ודורש התקיימותה של הטרדה מאיימת מסוג כלשהו בעבר; והשני - יסוד הצופה פני עתיד. לעניין היסוד הצופה פני עתיד מבקש הסעד נדרש להוכיח כי נסיבות המקרה מקימות בסיס סביר להניח כי המטריד יטריד או יאיים שוב ויפגע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו.

מן הכלל אל הפרט

מהבקשה ומהטיעונים שנשמעו במעמד הדיון עולה כי בין הצדדים קיים סכסוך מזה זמן מה אשר גורם לעימותים שונים ביחס להפעלת הדוכן בסמוך לחנות המבקש.

הליך למניעת הטרדה מאיימת לא נועד לפתור סכסוכים קניינים או מסחריים וביהמ"ש לא יתערב בזה. ככל שיש למי מהצדדים טענות במישורים אלה, עליו לפנות בהליך מתאים לביהמ"ש ולא בהליך מסוג זה.

כמו כן, פרט לטענות כלליות ביחס למיקום החנות ולהפרעה הנטענת, לא הוצגו ראיות של ממש על ידי המבקש ועמידתו בנטל, אם קיימת, הינה ברף נמוך.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ונוכח אופי הסכסוך כפי שניתן היה להתרשם ממנו במעמד הדיון, מצאתי לנכון ליתן כאמור צו מצומצם יותר מכפי שניתן על ידי כב' השופט רוזינס במעמד צד אחד כך שהמשיב יורחק מהמבקש במרחק שלא יפחת מ- 2 מ' ולא יצור איתו כל קשר, יטריד אותו או יאיים עליו.

הצו המצומצם מחליף את הצו שניתן במעמד צד אחד ויעמוד בתוקפו עד ליום 19/1/24.

לאחר ששקלתי בדבר ובשים לב לאופי ההליך - אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.  

ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"ד, 19 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.