המבקשים פנו בבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיבים. כאן המקום לומר כי אופיו של הסכסוך שהתגלע בין הצדדים נוגע לרכישת קרקע מצדו של המבקש מס' 1 בשטח שהינו בסמוך לחלקתם של המשיבים ביישוב הבדואי דמיידה. לטענתו של המבקש מס' 1 כל הסכסוך נוצר על רקע רכישת השטח האמור ועל רקע העובדה שמדובר ביישוב מאד הומוגני שלא רוצה כניסה של אחרים לשטח שלו.

בעניין זה העיד המשיב מס' 1, אביהם של המשיבים 2 ו-3 וטען כי בניגוד לטענתו של המבקש מס' 1, לאחר שנעשו פניות אליו לא הטיל וטו על הרכישה, אבל בהמשך לאחר שגילה פרטים שונים ביחס למבקש מס' 1, שינה את טעמו והתנגד לכניסת המבקשים לשטח זה.

לטענת המבקשים על רקע הסכסוך האמור נעשתה תקיפה ע"י מי מהמשיבים כנגד אשתו ובתו וכן איומים מפורשים ובעניין זה צורפו גם מסמכים בנספחים ותלונות למשטרת משגב.

המשיב מס' 2 שהעיד לאחר אביו המשיב מס' 1, הכחיש לחלוטין טענות אלה וטען כי מי שהותקף היו דווקא המשיבים ע"י בתו ואשתו של המבקש.

אין בדעתי במסגרת צו למניעת הטרדה מאיימת להכנס לסכסוך בין הצדדים לעניין רכישת הקרקע וככל שהייתה אלימות פיזית או איומים, תפקידה של משטרת ישראל לחקור בעניין.

צו מניעת הטרדה מאיימת הוא צו הצופה פני עתיד ומטרתו למנוע אלימות פיזית או מילולית העלולה להיגרם ע"י מי מהצדדים.

משכך, הדרך הנכונה הייתה לדעתי היא כי יינתן צו הדדי האוסר קשר בין הצדדים אך המבקשים התנגדו לכך בטענה שהם הקורבן וכל שהם מבקשים הוא לממש את זכותם, לבנות בית על השטח שנקנה למרות שהמבקש 1 סתר עצמו וטען כי נוכח התנגדותם של המשיבים בסופו של דבר הוא לא יממש את הבניה ויבקש למכור את השטח או לפרק שיתוף.

מאחר שכך ועל יסוד התרשמותי מהמקרה ומן העדויות הקצרות והנספחים, ומאחר ואינני נכנס לסוגיה מה קרה במערכת היחסים בין הצדדים בכל הנוגע לטענה לתקיפה של אשת המבקש ובתו אם כי לא נראה בעיני סביר כי הם אלה שתקפו את המשיבים או זרקו עליהם אבנים.

אני סבור שיש להעתר לבקשה ויש לתת את הצו המבוקש למבקשים.

כמובן ששמורה למבקשים הזכות לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת ביחס אליהם. נראה לי שנתינת הצו היא הדרך המתבקשת בנסיבות העניין ותמנע חיכוכים שיביאו להיבטים פליליים בעתיד.

1.      אשר על כן, ניתן צו על פי חוק הטרדה מאיימת לבקשת המבקשים האוסר על המשיבים כדלקמן:

א.        להטריד את המבקשים בכל דרך ובכל מקום, לרבות בביתם ובמקום עבודתם.

ב.         לאיים על המבקשים בכל דרך, בין ישירות ובין באמצעות אנשים אחרים.

ג.         לבלוש אחר המבקשים, לארוב להם, להתחקות אחר תנועותיהם ומעשיהם, או

לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת.

            ד.         ליצור עם המבקשים כל קשר בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר.

2.         האיסור כמפורט בסעיף 1 יחול על המשיבים, בין כלפי המבקשים ובין כלפי אדם אחר הקרוב אליהם, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין.

3.         הצו יעמוד בתוקפו למשך 6 חודשים מיום מתן החלטה זו.

4.         יש למסור את הצו לצדדים המחכים במזכירות ביהמ"ש אך אם המשיבים עזבו את ביהמ"ש ימסר הצו למשיבים באמצעות בא כוחם של המבקשים אשר ייצג אותם בתיק זה.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשפ"ג, 13 יוני 2023, בהעדר הצדדים.