1

בפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

הצדדים הינם שכנים. כעולה מעדויותיהם, קיים ביניהם סכסוך. על רקע זה הוגשו בעבר בקשות קודמות למתן צווים מסוג זה, לרבות בקשה שהגיש המשיב לאחרונה ממש כנגד המבקשת 1, אשר ביום 20.11.14 התקבלה בהסכמתה (ה"ט 13869-11-14). מיד לאחר ההחלטה הנ"ל ובו ביום, הגישו המבקשים את הבקשה שבפני.

לאחר שמיעת טענות הצדדים אני מחליטה לדחות את הבקשה. עולה בבירור כי קיים סכסוך בין הצדדים, וכי על רקע זה היה לאחרונה אירוע בין המבקשת 1 למשיב במסגרת היו חילופי דברים קשים, כאשר לטענת המשיב המבקשת 1 אף תקפה אותו וסטרה לו, ואילו המבקשת 1 טוענת כי הוא תקף אותה תחילה. טענה זו של המבקשת 1 לא נתמכה בעדויות אן ראיות כלשהן, מלבד עדותה שלה עצמה, אשר כשלעצמה לא היתה עקבית ומשכנעת. כך, בעוד שבבקשה עצמה צויין אירוע של איום ותקיפת ילדי המבקשים, בעדותה טענה כאמור המבקשת 1 כי המשיב פגע בה עצמה ואילו לעניין הילדים טענה תחילה כי מדובר היה באיום בלבד ומיד לאחר מכן שינתה טעמה וטענה כי המשיב הרביץ להם. עיון בפרוטוקול הדיון בה"ט 13869-11-14 מעלה כי באותו דיון טענה המבקשת 1 על זריקת בקבוקים, קללות, יריקות וניסיון דריסה מצד המשיב, ללא ציון של אירוע התקיפה הנטען כעת. כפי שצויין לעיל, המבקשים לא הגישו את בקשתם מיד לאחר האירוע האמור, אלא עשו כן רק לאחר שהוגשה והתקבלה בקשה מצד המשיב כנגדם בגין אותו אירוע, עובדה שיש בה כדי לעורר תהיה בדבר אמיתות גרסת התקיפה. המשיב, וכן אשתו שדבריה נשמעו בדיון, הכחישו מכל וכל תקיפה של המבקשת 1, וציינו כי בקשתם היא לשמורה על הפרדה בין שתי המשפחות, ולשם כך ביקשו בעצמם צו כנגד המבקשת 1, אשר כאמור ניתן להם.

2

בנסיבות האמורות לא הוכח ברמת השכנוע הנדרש כי המשיב תקף את המבקשת 1, כפי הנטען על-ידה, או כי בוצע מעשה אחר שהוא בגדר הטרדה מאיימת לפי החוק.

אשר על כן הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ובשים לב בין היתר לכך שהמבקשים אינם מיוצגים, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.