1.      בפני בקשה למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק").

2.      המבקשות הן אם ובתה אשר הגישו ביום 21.3.23 את הבקשה הנדונה כנגד המשיבות.

3.      במסגרת הבקשה וכן בדיון שהתקיים בפני במעמד צד אחד ביום 21.3.23, טענו המבקשות כי המשיבות מטרידות אותן ואורבות להן מתחת לביתן. המבקשת 1 העידה כי ביום 20.3.23 בסביבות השעה 20:15-20:20, גילתה, בעת ששהתה מתחת לדירתה בבניין מגוריה, כי המשיבה 1 מחטטת בתיבת הדואר הפרטית השייכת למבקשת 1. המבקשת 1 טוענת כי כאשר התקרבה למשיבה 1 וניסתה לצלמה תוך כדי מעשה, ובעת שהמשיבה 1 "נתפסה על חם", המשיבה 1 דחפה אותה, הפילה אותה ארצה וגרמה לה לחבלה. נטען כי מיד לאחר מכן המשיבה 1 נמלטה מהמקום ברכב אשר המתין לה ובו נהגה המשיבה 2. המבקשת 1 הגישה תלונה במשטרה בגין התקיפה.

4.      עוד טוענות המבקשות כי המשיבות שרטו את רכבה של המבקשת 2 וכי המשיבה 1 איימה על עוזרת הבית של המבקשת 2 וגרמה לה לעזוב את עבודתה אצל המבקשת 2. עוד נטען כי המשיבה 1 מטרידה את המבקשות בהטרדות טלפוניות חוזרות ונשנות.

5.      ביום 21.3.23 ניתן על ידי צו על פי החוק, במעמד צד אחד, המופנה למשיבה 1, אשר יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. כן קבעתי דיון במעמד כל הצדדים ליום 26.3.23.

6.      לדיון אשר נקבע במעמד הצדדים התייצבו המשיבות אשר העידו לפני.

7.      המבקשת 1 טענה בדיון מיום 26.3.23 כי מאז הגישה את ההליך כאן קיבלה איומים מצד שלישי "גורם עברייני", לדבריה, וכך גם במהלך ההפסקה שהתקיימה במהלך הדיון. המבקשת 1 טוענת כי בשל חששה מאותו גורם היא איננה מעוניינת לחשוף את שמו ואת תוכנן של ההודעות שקיבלה.

8.      המשיבות הכחישו בדיון את הטענות המיוחסות להן. המשיבה 1 הכחישה כי ביום 20.3.23 הגיעה לבניין מגוריה של המבקשת 1 וחיטטה בתיבת הדואר; הכחישה את המפגש הנטען עם המבקשת 1 ואת כל הטענות המיוחסות לה. גם המשיבה 2 הכחישה את האירוע הנטען ביום 20.3.23 ואת הגעתה עם רכבה בסמוך לדירת מגוריה של המבקשת 1 וכך גם הכחישה את הטענה כי אספה ברכבה את המשיבה 1. המשיבות טענו כי באותו יום - 20.3.23 - שהו במוסד לימודים בחיפה וכי המשיבות נפגשו ואכלו יחדיו במסעדת שואטינא, בדיוק בשעה שבה מייחסות להן המבקשות את המעשים מיום 20.3.23. במטרה לתמוך בטענות אלה, הגישה המשיבה 2 אישור לימודים (מוצג נ/1) המעיד כי למדה במוסד הלימודים באותו יום עד לשעה 19:15. כן הגישו המשיבות אסמכתאות בדבר שני חיובי כרטיסי אשראי שונים, במסעדת שואטינא, שנעשו בשעה 20:19 ו- 20:20 (מוצגים נ/2 ו- נ/3).

9.      המבקשות טוענות כי המשיבות הן נוכלות מתוחכמות אשר דאגו לעצמן לאליבי, בעת שדאגו לשלם בכרטיס אשראי במסעדת שואטינא וכן טענו מדובר במסעדה הממוקמת כ-2 דקות נסיעה מבניין מגוריה של המבקשת 1 בו אירע המקרה.

דיון והכרעה

10.  ראשית, אפתח ואציין כי מהלך הדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים והדברים שנאמרו בו, כמשתקף בפרוטוקול הדיון, חשף סכסוך מר וממושך בין הצדדים, רווי אמוציות, כאשר בשלב כלשהו במהלך הדיון הוחלפו צעקות בין בעלות הדין, עד אשר הוזעק מאבטח לדיון ובית המשפט אף נאלץ לקיים הפסקה בדיון עקב המהומה שפרצה באולם בית המשפט. זאת נעשה לאחר שניתנה לצדדים התראה כי כך ייעשה אם הצעקות באולם בית המשפט ימשכו ולא יפסקו באופן מיידי.

11.  באשר לשאלה האם עלה בידי המבקשות להוכיח את הטענות העובדתיות אשר נטענו בפני במסגרת הבקשה, בהתאם לנטל המוטל עליהן על פי הדין -

בשים לב לכך שבעלות הדין מעלות גרסאות מנוגדות וכי מדובר בסיטואציה של גרסה למול גרסה, לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים ואת הראיות שהונחו בפני בתיק זה, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי המבקשות להוכיח את טענותיהן, במידה הנדרשת במשפט האזרחי, בהיותן "המוציא מחברו" שעליו הראיה. מסיבה זו בלבד, הנעוצה בנטלי הוכחה, אינני נעתרת לבקשה.

12.  טענת המבקשת 1 בדבר תקיפתה בידי המשיבה 1 בערב יום 20.3.23 הוכחשה על ידי המשיבה 1 ולא קיבלה חיזוק מכל מקור ראייתי אחר.

13.  טענת המבקשת 2 כי המשיבות שרטו את רכבה לא הוכחה ובדיון מיום 21.3.23 אף העידה המבקשת 2 שלא ראתה את מבצעי השריטה בפועל וכי היא "מסיקה" שאלו הן המשיבות (עמ' 2 ש' 29 לפרוטוקול).

14.  הטענה כי המשיבות מטרידות את המבקשות טלפונית אף היא לא נתמכה בראיות ואף לא הוצגו פלטי שיחות ולא הוגשו כראיה הקלטות שיחות שכאלו.

15.  בניסיון לתמוך בטענה כי המשיבה 1 איימה על עוזרת הבית של המבקשת 2, הושמעה באולם בית המשפט, באופן חלקי, שיחה מוקלטת שהתקיימה בין המשיבה 1 לבין עוזרת הבית, אולם ההקלטה לא הוגשה כראיה לתיק וכך גם ללא תמליל שלה. ממה שהושמע באולם לא ניתן היה להבין לאשורם את חילופי הדברים בשיחה ואת הקונטקסט של השיחה. עוזרת הבית לא הובאה לעדות מטעם המבקשות והמשיבה 1 טענה בעדותה כי מדובר בשיחה שנעשתה "לפני שנה" וכי: "היא העוזרת שלי זאת מישהי שרציתי שתבוא לעבוד אצלי בכרמל" (עמ' 7 ש' 10 לפרוט').

16.  אציין כי שני הצדדים הפנו בטיעוניהם להליכים משפטיים אחרים בהם היו מעורבות בעלות הדין היריבות, בעניינים אחרים כנגד בעלי דין אחרים, אולם לא מצאתי בהליכים אלו רלוונטיות להכרעה בהליך אשר לפני.

17.  לאור כל האמור לעיל ומשלא עלה בידי המבקשות לעמוד בנטל המוטל עליהן על פי הדין להוכיח את טענותיהן, במידה הנדרשת על פי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, אני מורה על דחיית הבקשה ועל ביטול הצו שניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 21.3.23.

18.  ללא קשר לתוצאת הבקשה כאן, אין ספק כי ראוי שהצדדים להליך זה יתרחקו זה מזה, ובהקשר זה אצטט את דבריה של כב' השופטת עדי חן ברק, אשר דנה בערעור על החלטה בהליך קודם לפי החוק שהגישו המבקשות נגד המשיבות בספטמבר 2021, במסגרתו נדחתה הבקשה עקב אי עמידת המבקשות בנטל ההוכחה של גרסתן: "מצאתי לנכון להבהיר לצדדים כי מוצע וראוי כי ארבעת הצדדים ימנעו לחלוטין מקיום קשר כלשהו האחד עם השני: הודעות, מיילים, שיחות טלפון וכו', דבר שדומה כי יועיל מאד לכולם" [פסק הדין מיום 23.11.21 שניתן בע"א 3909-11-21]. דברים אלו יפים וביתר שאת, גם היום ומומלץ לצדדים לאמצם.

19.  באשר לבקשת המבקשת 1 להורות על חסיון ההליך, אציין כי מדובר בבקשה עליה חזרו המבקשות בצורה לקונית בסיכומיהן ולא הוסברו טעמיה כנדרש, ומכל מקום, לא ראיתי כי המקרה הנדון, על נסיבותיו, מצדיק סטיה מהכלל בדבר פומביות הדיון הקבוע בסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

20.  בנסיבות העניין ובשים לב להתנהלות המשיבות במהלך הדיון ולמהומה שנוצרה עקב כך, כמשתקף בפרוטוקול הדיון, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתן היום, ט' ניסן תשפ"ג, 31 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.