המשיב מתנגד לבקשה וטוען, בין היתר, כי אין תועלת בהמשך החזקת המכשיר בידי המבקשת שכן אין כל צפי להצלחת פעולת הפריקה.

סבורני כי הדין עם המשיב. בהגבילו את משך החזקת התפוסים לשישה חודשים, הביע המחוקק את דעתו כי בחלוף פרק זמן זה תשתנה נקודת האיזון לעבר מתן משקל גבוה יותר לזכויותיו של הפרט הנפגעות מהתפיסה. בענייננו, מדובר בטלפון נייד - חפץ שקשה להפריז בחשיבותו לבעליו. הטלפון הנייד מזמן הפסיק להיות טלפון בלבד, וכולל כיום תכנים אישיים רבים החיוניים עבור בעליו. מכאן שהפגיעה הנגרמת למשיב מהמשך החזקת הטלפון - גבוהה.

מן הצד השני, המבקשת לא הציגה צפי סביר כלשהו להשלמת פריקת המכשיר. במילים אחרות, גם אם הייתי נעתר לבקשה במלואה, אין כל ביטחון שהדבר היה מקדם את החקירה.

על כך הוסיף, כי התיק הועבר לעיון התביעה, לאחר שמבחינת היחידה החוקרת כל פעולות החקירה הנדרשות בוצעו - כלומר, גם לשיטת המבקשת אין צפי סביר לפריקת הטלפון.

בנסיבות אלה מצאתי את האיזון הראוי במתן הזדמנות נוספת למבקשת לפרוק את הטלפון הנייד, כאשר לאחר מכן המכשיר יוחזר למשיב.

לאור האמור אני מאריך תקופת החזקת הטלפון הנייד עד יום 5/3/25. לאחר מועד זה המכשיר יוחזר למשיב, אלא אם בעקבות פריקת הטלפון הנייד יתגלו ראיות חדשות שיצדיקו הגשת בקשה נוספת להארכת תוקף החזקת המכשיר התפוס.

ניתנה היום, כ"א שבט תשפ"ה, 19 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.