3. לפיכך, החלטה זו תתייחס לרכוש הבא שנתפס בפל"א 137289/2024 (להלן: תפוסים):

א. 18,634 ₪.

ב. 1,332$ ארה"ב.

ג. 150 יורו.

ד. מטבעות שונים.

ה. טלפון מסוג נוקיה שחור עם שבר במסך וכבל טעינה לבן.

ו. טלפון מסוג סמסונג לבן.

ז. טלפון מסוג LGצבע זהב נחושת.

ח. מארז פלאפון חכם עם כבל טעינה.

ט. מטען נייד עם תמונה של חמישה ילדים.

י. רמקול עץ.

4. טענת המבקש פשוטה: תיק החקירה נסגר בלי שהוגש נגדו כתב אישום. תקופת החזקת התפוסים הקבועה בסעיף 35 לפקודה חלפה. לא התבקשה הארכת התקופה. לפיכך, היה על המשיבה להחזיר את התפוסים למבקש.

5. המשיבה מתנגדת תוך שהיא מפנה לנסיבות התפיסה ולהודעת המבקש בה מסר כי התפוסים לא שייכים לו.

6. מעיון בתיק החקירה עולה כי המבקש, שלחובתו עבר פלילי מכביד הממוקד בעבירות רכוש ואלימות, הוכרז כחב מעצר ע"י מספר תחנות משטרה בחשד למעורבות בביצוע עבירות שונות. עניינו של תיק נשוא הבקשה - חשד לגניבת קטנוע ביום 1/4/24. בנוסף, המשיבה צירפה לעיוני חומרי חקירה מתוך פל"א 194020/2024 שעניינו התפרצות לעסק שאירעה בחיפה ביום 12/5/24 לפנות בוקר - מספר שעות לפני מעצרו של המבקש. באותה התפרצות נגנב, בין היתר, כסף מזומן בסך של כ-40,000 ₪ והמבקש נחקר בחשד למעורבות גם באירוע זה.

7. מדוחות פעולה של הבלשים שהשתתפו במעצרו של המבקש עולה כי ביום 12/5/24 בשעה 9:00 התקבל מידע מודיעיני "חם" לפיו המבקש שוהה ברח' הנביאים בחיפה. הבלשים שהיו בקרבת המקום ערכו סריקות לאיתור המבקש אותו הכירו כאדם אלים וברחן. כשהמבקש הבחין בבלשים, החל לברוח מהם ותוך כדי ריצה השליך מידיו מספר שקיות. המבקש נתפס לאחר מרדף והתנגד למעצר. לאחר מכן הבלשים שבו במסלול בריחת המבקש ואספו את השקיות בהן נמצאו התפוסים.

בחקירתו באזהרה ביום 12/5/24 המבקש הכחיש את המיוחס לו. לדבריו, הינו דר רחוב לאחר שנפרד מחברתו, משתמש בסמים וסובל מבעיות נפשיות. במענה לשאלה למי שייך הרכוש שנתפס המבקש טען כי טלפונים ניידים מסוג סמסונג גלקסי לבן ונוקיה שייכים לו, כמו גם רמקול עץ, כבל טעינה ומטען נייד. המבקש הכחיש כי טלפון נייד LGשייך לו. באשר לכסף שנתפס, המבקש טען כי ראה אדם אחר מחביא משהו בשיחים, הלך לבדוק במה מדובר, גילה שמדובר בכסף מזומן ולקח אותו. לשאלות מדוע ברח מהשוטרים ומדוע השליך את הרכוש שנתפס, המבקש טען כי חשב שלא מדובר בשוטרים וכי חלק מהשקיות "נפלו לו".

אגב, פירוט כלל התפוסים לרבות סכומי הכסף המפורטים בדוחות הבלשים וברשימת המוצגים הוטח במבקש והוא לא העלה טענה כי נתפס רכוש נוסף כגון בשמים או חליפות או כי נתפסו כספים נוספים.

8. הבקשה הוגשה מכוח סעיף 34 לפקודה הקובע, כי "על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו". כמו כן המבקש מפנה לסעיף 35 לפקודה, לפיו "אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע".

9. הנה כי כן, המבקש בחקירתו טען לבעלות רק על חלק מהתפוסים (הגם שלא נתפסו עליו אלא במסלול בריחתו): טלפון מסוג נוקיה, טלפון עם כבל טעינה לבן, טלפון מסוג סמסונג לבן, מארז פלאפון חכם עם כבל טעינה, מטען נייד עם תמונה של חמישה ילדים ורמקול עץ. באשר לכסף שנתפס, טען כאמור כי נטל כספים של אחר. באשר לטלפון נייד LG- הכחיש את דבר החזקתו.

המשיבה התנגדה להחזרת הכסף תוך שכלל לא התייחסה לתפוסים האחרים. מתצהיר המבקש ניתן להבין שהתפוסים האחרים - או חלקם - הוחזרו לו. לפיכך, בהעדר התנגדות המשיבה, אני מורה להחזיר למבקש את התפוסים הבאים, ככל שטרם הוחזרו: טלפון מסוג נוקיה שחור עם שבר במסך וכבל טעינה לבן, טלפון מסוג סמסונג לבן, מארז פלאפון חכם עם כבל טעינה, מטען נייד עם תמונה של חמישה ילדים ורמקול עץ.

10. באשר לכסף שנתפס - טענת המבקש לפיה הכסף שייך לו הועלתה לראשונה בבקשה הנוכחית. אזכיר, כי הכסף לא נתפס ברשות המבקש אלא בתוך שקית במסלול בריחתו, לאחר שלטענת הבלשים המבקש השליך את השקית תוך כדי מנוסתו. המבקש עצמו טען כי נטל כסף שהחביא אדם אחר - קרי, הודה כי הכסף לא שייך לו. בנסיבות אלה, ותוך שאיני מתעלם מברירת המחדל הקבועה בסעיף 35 לפקודה לפיה בתום 6 חודשי תפיסה יש להחזיר את התפוס "לאדם אשר מידיו נלקח", איני סבור כי המבקש הצליח להרים את הנטל המוטל עליו לפי סעיף 34 לפקודה בתור תובע הזכות בכסף התפוס. בהקשר זה אעיר, כי גם מבחינה טכנית-פורמאלית הכסף לא נתפס בידי המבקש, כך שאין זה מובן מאליו שמתקיימת ברירת המחדל הקבועה בסעיף 35 לפקודה.

11. בפסיקה ענפה נקבע כי אחד מעקרונות היסוד העומדים בבסיס מוסד החילוט מושתת על התפיסה המשפטית לפיה רכוש שהושג בפשע - בין אם מגורם פרטי ובין אם מהציבור - אינו מקנה לעבריין זכות קניינית. מכאן נגזר הצורך להפקיע את השליטה בנכס מידי מי שהחזיק בו שלא כדין, על מנת למנוע ממנו הנאה מפרי עבירה ובכדי להגשים את תכליות החילוט, ובהן מניעת הישנות עבירות, הרתעה ושמירה על הסדר הציבורי.

12. מקרה דומה לעניינו של המבקש הובא לפתחו של בית המשפט העליון בבש"פ 4118/14 שמחה גנה ואח' נ' מדינת ישראל (נבו, 13.11.14). באותו מקרה נדונה פרשנותו של סעיף 31 לפקודה המסמיך בית המשפט להורות על החרמה, השחתה או השמדה של חפץ שנתפס אם המחזיק בו לא הציג הצדקה חוקית להחזקתו, אף אם לא הוגש נגדו כתב אישום. המבקשות נתפסו כשהן מחזיקות בתכשיטים החשודים כרכוש גנוב. חרף אי הגשת כתב אישום בעניינן, המדינה ביקשה להחרים את התכשיטים, בעוד המבקשות טענו כי יש להשיב להן את הרכוש שלא הוכח כי נגנב. בית המשפט העליון קבע כי יש לפרש את הביטוי "חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו" כמתייחס גם לרכוש גנוב או מושג בעבירה, אשר החזקתו אינה מותרת למחזיק הספציפי, ולא רק לחפצים שהחזקתם אסורה לכל אדם מטבעם, דוגמת סמים מסוכנים או נשק בלתי חוקי.

אוסיף, כי גם סעיף 34 לפקודה מקנה לבית המשפט סמכות להורות על חילוט או החרמה של חפץ מקום בו בעליו החוקי לא ידוע.

13. מכיוון שאני שוקל להורות על חילוט או החרמת הכסף והטלפון מסוג LG(ככל שלא הוחזר למבקש), למרות האמור לעיל וכדי להסיר כל ספק שמא המבקש לא קיבל הזדמנות לשכנע שהתפוסים שייכים לו, אאפשר למבקש להגיש עד יום 30/3/25 תצהיר משלים בצירוף ראיות למקור הרכוש ובפרט מקור הכסף, ככל שימצא לנכון לעשות כן. לאחר מועד זה תינתן החלטה משלימה.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

תיק החקירה יוחזר למבקשת באמצעות טוען המעצרים.

תזכורת פנימית ליום 31/3/25.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"ה, 16 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.