1.         בפני בקשה לשחרור המשיב בערובה בתנאים מגבילים. במסגרת הבקשה מתבקש בית המשפט להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא עד לתום ההליכים המשפטיים ובפיקוח על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966 (להלן: "חוק המעצרים").

2.         בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגש כנגד המשיב כתב אישום ובו שני אישומים: באישום הראשון מואשם כי ביום 1.8.23 בסמוך לשעה 11:21 נהג המשיב ברכב פרטי ברחוב עץ הדר בירושלים כשהוא מבצע את העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי ס' 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה בשכרות עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודה, נהיגת רכב כאשר רישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים, ביום 15.7.17, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודה ונהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי ס' 2א' לפקודת ביטוח רכב מנועי התש"ל-1970.

3.         באישום השני מואשם כי בתאריך 30.1.24 בסמוך לשעה 14:35, נהג ברכב פרטי במעבר א זעים כשהוא מבצע את העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי ס' 67 לפקודת התעבורה, נהיגת רכב כאשר רישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים, ביום 15.7.17, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודה, נהיגה ברכב כאשר רישיון הרכב פקע פחות מארבעה חודשים בניגוד לסעיף 2 לפקודה ונהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי ס' 2א' לפקודת ביטוח רכב מנועי התש"ל-1970.

4.         ביום 30.1.24 שוחרר המשיב על ידי פקד קלר ליאן קמינסקי בתנאי מעצר בית מלא בביתו ברחוב עץ הדר 6 דירה 34 לתקופה של 5 ימים ובערבות עצמית על סך של 15,000 ש"ח. הבקשה הוגשה ביום 1.2.24.

5.         המבקשת בבקשתה טענה כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב גבוהה, זאת לאור חומרת העבירות המיוחסות לו וכן לאור עברו התעבורתי של המשיב אשר נוהג משנת 2010 ולחובתו 19 הרשעות קודמות. אין זו הפעם הראשונה בה מיוחסת למשיב נהיגת רכב כשרישיון הנהיגה פקע וכנגד המשיב תלויה ועומדת פסילה על תנאי של שישה חודשים, ברת הפעלה. כמו כן, כנגד המשיב מתנהל הליך פלילי בו הוגש כתב אישום בעבירות איומים, גרימת חבלה חמורה ופציעה.

6.         לאור האמור, לטענת המבקשת לא ניתן לאיין המסוכנות מאחר ולא ניתן ליתן אמון במשיב מבלי להורות על מעצרו במעצר בית מלא ובפיקוח.

7.         ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה רק באישום השני. לדבריו, באישום הראשון כלל לא נצפה המשיב נוהג והוא מכחיש כי נהג ברכב. כמו כן טען כי הסמים שנתפסו ברכב לא שייכים לו.

בנוסף טען כי כתב האישום הפלילי תוקן והמסוכנות מופחתת ואינה ברמה המצדיקה קבלת הבקשה. כמו כן לדבריו, המשיב נמצא בתנאי מעצר בית מלא תקופה ארוכה, תנאים אותם לא הפר. על כן עתר לדחות הבקשה ולחילופין להותירו בתנאי מעצר בית מלא ללא פיקוח, לאפשר למשיב לצאת לעבודה בשיפוצים בסמוך למקום מגוריו ובפיקוח וכן לאפשר לו חלונות קבועים על מנת לבקר את אמו בבית האבות בו שוהה.

7.         לצורך כך שמעתי את מר אבו גומעה מחמד אשר עובד עם המשיב.

דיון והכרעה

8.         לעניין ראיות לכאורה, עיינתי בתיק החקירה ואני סבור כי בתיק ראיות לכאורה גם באישום הראשון. נפנה בין היתר לתע"צ משרד הרישוי ממנו עולה כי רישיון הנהיגה של המשיב פקע ביום 15.7.17, להודעת המשיב תחת אזהרה מיום 1.8.24, שם מודה כי נהג ברכב אם כי רק בחניה ורק על מנת להחנותו. ואולם קיימת חולשה מהותית בחומר הראיות הנוגע לאישום הראשון. לתיק החקירה שהוגש לעיוני לא צורפו העתקי אישורי מסירה של גזרי הדין בהם נשפט המשיב בהיעדר אשר מהם ניתן ללמוד האם ידע על הפסילות, תרשומות השוטרים אשר הבחינו בו נוהג, ותוצאות בדיקת המעבדה. המשיב בחקירתו טען כי כלל לא ידע על פסילות אלה.

9.         לא כך לגבי האישום השני. במסגרת חקירתו ביום 1.8.23, הודיע החוקר למשיב על פסילתו בהיעדר ובאישום זה ראיות לכאורה למכביר כולל תרשומות השוטרים אשר הבחינו בו נוהג והודעת הנאשם תחת אזהרה מיום 30.1.24 בה הודה במיוחס לו.

10.      על אף האמור לעיל, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת עילת מעצר כנגד המשיב בשל מסוכנותו וזאת לאחר שנמצא כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור.

11.       דומני כי המסוכנות העולה מן המשיב נובעת מהעובדה שבחר לנהוג ביודעו כי הוא פסול מלנהוג בשני תיקים שונים. לכך יש להוסיף עברו התעבורתי: המשיב אוחז ברישיון משנת 2010 ולחובתו 20 הרשעות קודמות, רובן מסוג ברירת משפט. המשיב הורשע בשנים 2021 ו- 2022 בעבירות של נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה בתוקף(התיקים בהם נפסל כאמור) ולחובתו פסילה על תנאי ברת הפעלה. אין לחובת המשיב עבר פלילי.

12.       ואולם, למרות קיומה של עילת מעצר, חובה על בית המשפט על פי הקבוע בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתן בחרותו של המשיב פחותה.

13.       בבש"פ 8902/23 סיאד נ' מדינת ישראל (27.12.23) נקבע על ידי כבוד השופטת ר. רונן כי כאשר קיימת חולשה בעוצמת הראיות, יש להקל בתנאי השחרור. ובלשונה:

"כידוע, לסוגיה של עוצמת הראיות עשויה להיות השלכה על השאלה האם, חרף קיומה של עילת מעצר ושל ראיות לכאורה, ניתן להסתפק בחלופת מעצר. כאשר בית המשפט בוחן האם להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים או על חלופת מעצר, הוא מביא בחשבון בין היתר את עוצמת הראיות הקושרות את הנאשם למיוחס לו, אל מול עוצמתה של עילת המעצר בהתייחס לעבירות בהן הוא מואשם. בית המשפט מפעיל בהקשר זה "מקבילית כוחות" בין שיקולים אלה. כך, ככל שכוחן של הראיות לכאורה רב יותר, יש להקל בדרישה לקיומה של עילת מעצר, ולהיפך (ראו למשל: בש"פ 7835/23 מדינת ישראל נ' אלמלח, פסקה 8 [פורסם בנבו] (1.11.2023); בש"פ 5627/22 מיודיק נ' מדינת ישראל, פסקה 18 [פורסם בנבו] (18.10.2022)). מנגד - ככל שעילת המעצר מצביעה על מסוכנות גבוהה יותר, ניתן להקל בעוצמת הראיות".

14.       יש לזכור שמעצר בית מהווה הגבלה קשה על חירות המשיב אשר תומך באמו החולה ובאחותו. המשיב מתפרנס מיגיע כפיו בשיפוצים ועל כן, ולאור חולשת הראיות לא מצאתי מקום להותירו במעצר בית.

15.       שקלתי האם יש מקום להורות על מעצר בית לילי וסבורני כי אין מקום לכך לאור העובדה שהעבירות המיוחסות בוצעו בשעות הצהריים ונפנה בעניין זה להחלטת כבוד השופט מינטקביץ בעמ"ת (מחוזי ירושלים) 7834-11-23 נתשה נגד מדינת ישראל (6.11.23) אשר הורה על ביטול מעצר בית לילי עת זה אינו מקדם הסיכון הטמון בעוררת אשר ביצעה המיוחס לה בשעות היום.

16.       על מנת לאיין המסוכנות, מצאתי להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

17.       לאור האמור לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים אני מורה על שחרור המשיב בתנאים כלהלן, אשר יחולו עד לתום ההליכים:

א.        אני מורה על פסילתו של המשיב מלהחזיק ו/או מלקבל רשיון נהיגה עד לתום ההליכים ואף מעבר ל-6 חודשים.

            הפסילה תחל מהיום ללא צורך בהפקדה.

ב.         להבטחת התייצבותו של המשיב לכל דיון בביהמ"ש, יפקיד המשיב ערבון בסך של 2,500 ₪.

ג.         המשיב יחתום על ערבות בסך 20,000 ₪ וכן ימציא ערבות צד ג' בסך 15,000 ₪.

עד להפקדה וחתימה על הערבויות ישאר המשיב במעצר בית.

מזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר א' תשפ"ד, 25 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.