1

עניינה של החלטה זו - "בקשה לביטול תנאי שחרור תפוסים".

1.         העובדות הצריכות לעניין

ראשיתו של ההליך - בקשת המבקשות להחזרת תפוסים - מכבש תברואתי ויעה זחלי, אשר נתפסו על ידי המשיבה ביום 30.10.13, בגין חשד לביצוע עבירות על חוק הגנת הסביבה (סמכויות אכיפה ופיקוח) תשע"א - 2011.

ביום 19.11.13 הורה בית המשפט על שחרור הכלים בתנאים כדלקמן:

(1). רישום שיעבוד על הכלים לטובת המשיבה.

(2). רישום עיקול על הכלים לטובת המשיבה.

(3). הפקדת סכום מזומן או ערבות בנקאית בסכום השווה למחצית שווי הכלים בהתאם לחוו"ד שמאי.

(4). התחייבות שלא לבצע העברת בעלות בכלים.

(5). התחייבות עצמית בסך של 50,000 ₪.              

ביום 25.11.13 ניתנה החלטה לפי סכום ההפקדה יעמוד על 100,000 ₪ בלבד.

2

המשיבה הגישה ערר על החלטה זו (ע"ח 53750-11-13) וביום 28.11.13, לאחר דיון בערר, נתן בית המשפט המחוזי תוקף של החלטה להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, בהותירו את סכום ההפקדה בעינו ובין היתר נקבע :

"...לגבי היעה הזחלי שמספרו 120600, מאחר והוטלו עליו עיקול ושיעבוד, תעשה המשיבה לרשום שיעבוד שני ברשם החברות ועיקול על היתרה במשרד התחבורה, גף ציוד מכני והנדסי, וככל שתיתקל המשיבה בבעיה, תגיש בקשה מתאימה לבימ"ש קמא לקבל הנחיות. כמו כן תשועבד פוליסת הביטוח של היעה הזחלי לטובת העוררת".

ביום 29.12.13 הורה בית משפט זה על ביטול התנאי המורה על רישום שעבוד שני על היעה הזחלי ופוליסת הביטוח שלו תוך שנקבע כי בנוסף לתנאים שנקבעו ביום 19.11.13 ו-28.11.13, יתווספו התנאים כדלקמן:

1. ירשם עיקול על פוליסת הביטוח של היעה הזחלי. המבקשת תודיע מדי שנה באיזו חברה מבוטח היעה.

2. המבקשת תפקיד סכום נוסף של 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, אשר יתווסף לסך מאה אלף הש"ח אשר הופקדו על ידה.

3. חתימת שתי ערבויות צד ג', בסך 50,000 ₪ כל אחת.

בין לבין הגישו המבקשות בקשה לשחרור משאית מ.ר 501213 ועל כן הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 29.12.13 להורות על שחרור המשאית לחלופת תפיסה, בכפוף לתנאים הבאים:

א. ירשם עיקול על המשאית לטובת המשיבה.

ב. המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית סך של 20,000 ₪ .

ג. המבקשת תתחייב שלא לבצע כל העברת בעלות במשאית.

ד. להבטחת התחייבויותיה תחתום המבקשת באמצעות בעל תפקיד מורשה על התחייבות עצמית בסך של 30,000 ₪.

3

המבקשות הגישו ערר על החלטה זו בהתייחס ליעה הזחלי ולמשאית (ע"ח 62932-01-14) וביום 6.2.14 ניתן תוקף להסכמות הצדדים להותרת החלטת בית המשפט זה מיום 29.12.13 על כנה והערר נמחק.

ביום 8.5.14 הגישו המבקשות את הבקשה המונחת לפתחו של בית המשפט ובית המשפט הורה למשיבה ליתן תגובתה עד ליום 15.5.14.

משלא הוגשה תגובת המשיבה במועד שנקצב לשם כך, ניתנה ביום 25.5.14 החלטת בית המשפט אשר נעתר לבקשה.

החלטה זו כן זכתה לתגובת המשיבה, אשר הגישה ביום 27.5.14 בקשה לביטול ההחלטה מיום 25.5.14. לאור נימוקי הבקשה והחומר שצורף לה עוכב ביצוע ההחלטה מיום 25.5.14 ונקבע דיון במעמד הצדדים, במהלכו טען כל צד טענותיו.

2.                טיעוני הצדדים

ב"כ המשיבה חזר על נימוקי הבקשה לביטול ההחלטה מיום 25.5.14 וטען כי מדובר בתיק סבוך, אשר החקירות בו הסתיימו רק לאחרונה והתיק הועבר ללשכה המשפטית, על מנת שתבחן אפשרות להגשת כתב אישום ולשם כך דרוש פרק זמן נוסף של כחודש ימים.

ב"כ המשיבה ביקש להזכיר כי תנאי השחרור בערובה ניתנו בהסכמת המבקשות ולכן עתר לאפשר את המשך תחולת התנאים המגבילים למשך חודש נוסף.

4

ב"כ המבקשות הפנה להימשכות הליכי החקירה בעניינן של המבקשות וטען כי נגרם להן נזק ממוני רב. ב"כ המבקשות אישר כי אין מדובר בכלים תפוסים, כי אם בכלים המשוחררים בתנאים ועל כן סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 אינו האכסניה המתאימה לדיון דנן, בהפנותו לסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, ממנו ביקש ללמוד כי משטרם הוגש כתב אישום, תנאי הערובה בטלים באופן אוטומטי בחלוף 180 יום, ללא צורך בנקיטת פעולה משפטית כלשהי, בהפנותו לפסיקה רלוונטית.

עוד טען ב"כ המבקשות כי יש למנות את תקופת 180 הימים מיום תפיסת הכלים ולא ניתן לאשר מצב בו תנאי הערובה מתקיימים עד אין קץ.

לאור האמור, ביקש להורות על ביטול תנאי השחרור שנקבעו.

3.                 דיון

אין חולק כי בסופו של יום המבקשות הסכימו לתנאי שחרור התפוסים, כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון מיום 28.11.13 בתיק ע"ח 53750-11-13 ומפרוטוקול הדיון מיום 6.2.14 בתיק ע"ח

62932-01-14.

הגם שמועד שחרורם המדויק של התפוסים אינו ידוע לבית המשפט, עיון בשלל ההליכים אשר נגעו לענייננו מעלה כי חלק מהתפוסים (מכבש תברואתי) שוחרר בשלהי שנת 2013, בעוד יתר התפוסים (יעה זחלי ומשאית) שוחררו בחודש פברואר 2014.

סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו- 1996 קובע:

58.     (א)  הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים; ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע.

    (ב) בית המשפט רשאי להורות על הארכה נוספת של הערובה ותנאיה לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, אם הוגשה בקשה לכך באישור היועץ המשפטי לממשלה.

דומה כי לשון הסעיף ברורה ולפיה מנין הימים יחל מיום קביעת תנאי השחרור ולא, כטענת ב"כ המבקשות, מיום תפיסת הכלים.

5

גם בבש"פ 78/91 ועקנין נ' מ"י (12.2.91), אליו הפנה ב"כ המבקשות, קבע בית המשפט כי מניין הימים יחל מיום השחרור בערובה:

"דעתי היא, כי עם תום 180 הימים מיום שחרורו בערובה, ומשלא הוגש כתב-אישום או הוארכה תקופת הערובה, מופטרים החשוד וערביו מערבותם, בלא כל צורך בפעילות משפטית כלשהי (הפטר "אוטומאטי")". (ההדגשות אינן במקור, ט.ת.ז.).

כעת מצויים אנו בשלהי חודש מאי 2014 - כך שבהתייחס למכבש התברואתי חלפו כ-180 יום מאז שחרורו, אולם בהתייחס ליתר התפוסים, חלפו אך כ-90 ימים.

לדידי, בנסיבות התיק דנן, משתנאי השחרור בערובה נקבעו בהסכמת הצדדים, לאחר שנשקלה הפגיעה בזכויות טרם מתן ההחלטה העיקרית על שחרורם בתנאים, משנערכו האיזונים הנדרשים אשר נדונו אף בערכאת הערעור, משטרם חלף המועד הקבוע בסעיף 58 לחסד"פ בנוגע למרבית התפוסים ולאור עתירת המשיבה למתן אורכה בת כחודש ימים בלבד, יש כדי להותיר את תנאי השחרור שנקבעו על כנם, לתקופה נוספת, עד ליום 15.7.14.

המשיבה תפעל להגשת כתב אישום תוך פרק הזמן האמור.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, בהעדר הצדדים.