1.      לפניי בקשה להחזיר רכב מסוג טויוטה מ"ר 87-644-64 בבעלות המבקש (הרכב).

2.      ביום 31.7.2023 התקיים דיון שבו דחיתי את הבקשה נכון לאותה עת, בשל שיקולי החקירה, והוריתי למשיבה להגיש עדכון לגבי נחיצות המשך החזקת הרכב בחזקתה עד ליום 1.10.2023.

3.      ביום 1.11.2023 הודיעה המשיבה כי "אין מניעה להחזיר את הרכב ובתנאי שלבא כוחו של המבקש לא יהיו טענות כלפי הראיות שעולות מתיק החקירה לגבי הרכב התפוס". עוד צוין, כי הרכב תפוס ראיה ולא לצורך חילוטו.

4.      הסניגור הודיע ביום 6.12.2023 כי הוא עומד על בקשתו, כי לא ניתנה תשובה לגופו של עניין וכי לטעמו, "הרכב הנ"ל אינו יכול להיות גורם כלשהו כרגע שיהווה בעיה בהמשך ניהול התיק בעתיד". כמו כן צורפה אסמכתא לבעלות על הרכב ואסמכתא ביחס לשוויו.

5.      משאלו הם פני הדברים, ומשהמשיבה הצהירה כי הרכב אינו תפוס לצורך חילוט ונוכח הצהרת הסניגור, מורה על השבת הרכב לידי המבקש ללא דיחוי ולא יאוחר מ-10 ימים מהיום.

6.      בהינתן שהוצהר כי הרכב אינו תפוס לצורך חילוט, לא מצאתי מקום לקבוע תנאי "חלופת תפיסה".

7.      כמו כן, רשמתי לפניי את הצהרת הסניגור, ובהקשר זה, המבקש או מי מטעמו יהיה מושתק מלטעון טענות לחסר ראייתי או למחדל בהקשר לרכב, ככל שהחקירה תתגבש לכדי כתב אישום.

נא לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"ד, 07 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.