בהליך זה, מבקש המבקש צו למניעת הטרדה מאיימת נגד "פלוני אלמוני", שפרטיו אינם ידועים למבקש, בטענה כי "המשטרה יודעת" את פרטיו.

במשפט הישראלי לא ניתן לנהל הליך בין בעלי דין שאינם ידועים (ראה: רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ, פ"ד סג(3) 664 (2010)). הדברים נכונים מקל וחומר בהליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, שכן, גם אם יינתן צו לא ניתן יהא לאוכפו, ואפילו להביאו לידיעת הפוגע. אין גם כל אפשרות להגיש הליך, תוך טענה כי המשטרה יודעת או יכולה לדעת את פרטי התובע אם תחקור. שונים הדברים, כאשר ניתן שם ופרטים מזהים, והמשטרה רק מתבקשת להמציא את הבקשה לפוגע.

בבקשה הנוכחית לא ניתנו כל פרטים מזהים של הפוגע. אכן חובתה של המשטרה לחקור כל תלונה על מעשה פלילי, אך לא ניתן במסגרת הליך אזרחי להגיש הליך בלא שם משיב ולבקש מהמשטרה להמציא את שמו לנפגע. אינני מחווה דעה במסגרת הליך זה האם למבקש זכות לקבל את פרטי החשוד, ככל ויאותרו, במסגרת הליך מנהלי שינקוט, אם ינקוט, בבית משפט מוסמך כנגד משטרת ישראל לרבות על פי החקיקה המתייחסת למאגרי מידע. ככל ויקבל הפרטים, יוכל לחזור ולפנות לבית משפט זה ולתבוע את הפוגע.

נוכח כל האמור, אני מוחק את הבקשה מאחר ונפתחה שלא כדין, בהעדר שם משיב.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"ג, 13 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.