1

מונחת בפניי בקשה מטעם המשיב להורות על שינוי החלטתי מיום 16.11.17, במסגרתה ניתן על ידי צו האוסר על המשיב, בין היתר, להימצא בקרבת דלת ביתה של המבקשת או במרחק הנופל מ-50 מטרים ממקום עבודתה, או להימצא במרחק הנופל מ-10 מטרים מהרכב בו היא עושה שימוש ומהמקום בו היא נוהגת להימצא בקביעות.

החלטתי ניתנה בהעדר המשיב, אחר שהוברר כי המשיב זומן כדין אך לא התייצב לדיון.

בבקשה נטען כי המשיב לא התייצב לדיון מאחר "שלא הייתי בביתי שבוע שלם". מכל מקום, המבקש טען כי בהתאם להחלטה נאסר עליו להימצא במרחק 50 מטרים מהתובעת, בו בזמן שביתו מצוי בצמוד לביתה, ועל כן, הדבר אינו מאפשר לו להיכנס לביתו.

כן טען המבקש כי בהתאם להחלטה נאסר עליו להימצא במרחק 10 מטרים מרכבה של המבקשת, ואולם, החניה של בעלי הדין מצויה בסמיכות ממשית.

בתגובת המבקשת נטען כי לאור אירועי העבר, "מעדיפה" המבקשת, כהגדרתה, כי ההחלטה תיוותר בעינה, שכן, היא חוששת מהמשיב.

2

אחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ייאמר כי המשיב שוגה בפרשנות הניבטת מהחלטתי מיום 16.11.17, לכל הפחות ביחס לאפשרות כניסה לביתו. לאמור, בהיותי ער לכך שבעלי הדין שכנים, בהחלטתי לא קבעתי כי אסור למשיב להימצא במרחק 50 מטרים מביתה של המבקשת, אלא אך כי נאסר עליו, כאמור, להימצא בקרבת דלת ביתה של המבקשת.

בנוסף, כך קבעתי, נאסר על המשיב להימצא במרחק הנופל מ-50 מטרים ממקום עבודתה, או להימצא במרחק הנופל מ-10 מטרים מהמקום בו היא נוהגת להימצא בקביעות.

באשר לאיסור להימצא במרחק הנופל מ-10 מטרים מרכבה של המבקשת, לא מצאתי לשנות מהחלטתי, שכן, בנסיבות העניין שוכנעתי כי ההכרח שבהרחקת המשיב מן המבקשת מחייב מסקנה כאמור, אחרת - קיים חשש כי ייווצר שיג ושיח, ואף למעלה מכך, שתוצאותיו אינן ראויות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.