1

1.         בפני בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטה מיום 23.1.17 על פיה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבים והמבקשת חויבה בהוצאות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

2.         ההלכה לעניין עיכוב ביצוע הינה כי ככלל, גם הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי; תשמ"ד- 1984). בעל דין שזכה במשפט זכאי ליהנות מפירות פסק הדין באופן מידי, גם אם בעל הדין שכנגד הגיש ערעור על פסק הדין.

על מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים וכן כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו (ראה: ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ ואח' נגד ויטקו כימיקלים בע"מ פ"ד מא(1) 713 ; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מג(2) 172).

2

3.         לא מצאתי כי במקרה דנן התקיימו טעמים המצדיקים היעתרות לבקשה. ראשית אציין כי בדיון שהתקיים בפני, שמעתי את הצדדים ושקלתי את טענותיהם והמסמכים שהוצגו בפני. מלבד חזרה על טענות שכבר הועלו, לא מצאתי כי המבקשת העלתה כל נימוק המצביע כי סיכויי הערעור טובים. זאת ועוד ההחלטה שניתנה, היתה שלא ליתן את הצו שהתבקש. כלומר למעשה, לא ניתן כל צו אופרטיבי מלבד חיוב הנתבעת בהוצאות. לכן ברי כי אין המדובר בעיכוב ביצוע סעד שניתן, אלא עצם קבלת הבקשה עתה תהווה למעשה מתן סעד שלא ניתן ותרוקן מתוכן את החלטתי על פיה לא מצאתי כי יש מקום בנסיבות ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת (על הסטיגמה הכרוכה בכך), כנגד המשיבים. (בפועל אין המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע סעד שניתן, אלא קבלת הבקשה, לגישת המבקשת, צריכה להביא למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, אף שלא מצאתי כאמור לתיתו).

3.         באשר לחיוב הנתבעת בהוצאות, ההלכה היא כי אפילו ביחס לפסק דין כספי (כאן המדובר בחיוב בהוצאות בסכום נמוך בלבד), הנטייה היא שלא לעכב את פסק הדין שכן אינטרס הזוכה בפסק דין ובעיקר בפסק דין כספי, גובר על אינטרס המפסיד והנטייה היא כי בפסק דין כספי, לא יעוכב פסק הדין. ע"א 1564/06 בן זאב ואח' נ' בן עמי (ניתן ביום 20.7.2006); ; ע"א 9296/03 אהרוני נגד מנשה ואח' פ"ד נח(2).

בכל מקרה, תנאי מהותי לעיכוב ביצוע פסק דין הינו כאמור הצורך בכך שפסק הדין לא יבוצע מהבחינה שאם יבוצע, יהא זה כמעט בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו. המבקשת לא טענה כי מצבם הכלכלי של המשיבים גרוע ולא הגישה כל אסמכתא בעניין (מהדיון שהתקיים בפני אף עלה כי המשיבים עובדים בעבודה מסודרת והמשיב 1 אף צירף אסמכתא לשכ"ט שהיה ביכולתו לשלם לבא כוחו).לפיכך, לא הוצג כל חשש שהמשיבים לא יוכלו להחזיר את ההוצאות שנפסקו לטובתם, אם הערעור שתגיש הנתבעת, יתקבל.

            לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

3

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.