1

1.         זוהי בקשה למניעת הטרדה מאיימת. ביום 4/12/2017 ניתן צו במעמד צד אחד, והיום התקיים דיון במעמד הצדדים. במסגרת הדיון היום, ולאחר שהתקבלה לתיק תגובתם המפורטת של המשיבים, הסכימו ב"כ הצדדים לסכם את טענותיהם ובית המשפט יתן פסק דין על סמך החומר בתיק.

2.         לאחר ששמעתי את עדותה של המבקשת ועיינתי בתצהירו של המשיב, וכן עיינתי בבקשה ובתגובה, שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה.

3.         טענתם של המשיבים היא כי אין מקור הרעש בדירתם, אלא שמקור הרעש הוא במקום אחר באותו מבנה, ואף היו מקרים שהמשטרה הגיעה למקום עפ"י הזמנתה של המבקשת והעירה את המשיבים משנתם, דבר המצביע על כך שמקור הרעש כלל לא היה מדירתם של המשיבים. עוד טענו המשיבים כי אין אינדיקציה ברורה לרמת הרעש שנשמעת ע"י המבקשת, ואין זה המקרה המתאים למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

            המשיבים הפנו לפסיקה שניתנה באותו נושא וביקשו לבטל את הצו.

2

4.         אכן, משקיימת מחלוקת עובדתית ומקצועית באשר למקור הרעש באותו בנין, וכן באשר לעוצמת הרעש, ובשאלה אם אותו רעש עולה כדי מטרד ממשי, אזי המסגרת המתאימה לבירור טענות המבקשת אינה במסגרת בקשה למניעת הטרדה מאיימת, אשר נועדה מלכתחילה לתת מענה מידי להפרעות והטרדות עתידיות. מסגרת זו אינה מתאימה לבירור עובדתי, משפטי, ומקצועי כנדרש. צודק ב"כ המשיבים בטענתו כי המסגרת המתאימה היא בהליך אזרחי עפ"י פקודת הנזיקין בעוולה של מטרד ליחיד.

5.         בנסיבות העניין, אני מורה על ביטול הצו שניתן במעמד צד אחד ביום 4/12/2017, וכן דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 500 ₪.

6.         המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ח, 14 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.