1

רקע וטיעוני הצדדים

2

1.     בתאריך 1.6.17, הוגשה בקשה לבית המשפט על ידי מר זאב אוליבנשטיין ז"ל (להלן: "המנוח"). בבקשה זו ביקש המנוח כי שעון יד וכספים אשר לטענתו נגנבו ממנו על ידי המשיב 1 ואשר נתפסו על ידי המשטרה בעקבות תלונה שהוגשה על ידו, יושבו לו.

2.     בתאריך 11.7.17, לאחר שהתקבלה הסכמת המבקשת, ניתנה החלטה כי השעון יושב למנוח.

3.     בעת ההמתנה לתגובת המבקשת להשבת הכספים, נפטר המנוח.

4.     בעקבות פטירתו, הודיעה המבקשת כי תיק החקירה נסגר, אולם הוגשה בקשה על ידה להשבת הכספים אשר נתפסו אצל המשיב 1 בחיפוש שנערך בביתו בתאריך 15.5.17 לידי המשיבה 2.

5.     המבקשת נימקה את בקשתה בכך שעל פי הראיות המצויות בידה, הכספים שייכים למנוח ולמשיבה 2 והסמכות להורות על השבתם ניתנה לבית המשפט בסעיפים 34 ו-31 לפקודת סדר הדין הפלילי, וישנה אף פסיקה שעשתה שימוש בסעיפים אלו במקרים דומים.

6.     בדיון שהתקיים בפני בתאריך 2.1.18, חזרה המבקשת על בקשתה וביקשה להציג ראיות התומכות בבקשתה.

7.     ב"כ המשיב 1 טענה כי אין מקום לבית משפט לדון בבקשה זו, מאחר ולא הוגש כתב אישום בעניינו של המשיב 1, לא הוגשה בקשה על ידי המבקשת להגיש ראיות במסגרת בקשה זו ואף אין כל ראיה הקושרת את המשיב 1 לביצוע עבירה בכספים אלו. היא סבורה כי מדובר בבקשה חריגה שאינה דומה למקרים אשר הוצגו בפסיקה אליה מפנה ב"כ המבקשת. לטענתה, המדובר בשאלה בעניין זכות הקניין בכספים ועל כן המקום לדון בה הוא במסגרת דיון אזרחי. במצב הדברים הנוכחי על המשטרה להשיב את הכספים למשיב 1 ממנו הם נתפסו.

דיון והכרעה

8.     השאלות העומדות בפני בית משפט בשלב זה הינן:

א.     האם על בית משפט לדון בבקשה במסגרת הליך זה או שיש להותיר את הסכסוך בין הצדדים בעניין החזקה בכספים להליך אזרחי?

3

ב.     ככל שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית, מהי המסגרת ובאיזה אופן יתנהל הדיון?

9.     המסגרת הנורמטיבית לדיון בשאלה הראשונה מצויה בפקודת סדר הדין הפלילי(מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט,1969 (להלן: "הפקודה").

10. ס' 31 לפקודה קובע כי : "הובא לפני שופט, מכוח צו חיפוש, חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו, ולא הוכיח המחזיק הצדק חוקי, רשאי השופט להורות על החרמתו, השחתתו או השמדתו, אף אם לא יובא אדם לדין בקשר אליו."

11. ס' 34 לפקודה קובע כי :" על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לעניין מסוים (להלן שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט הכל בתנאים שייקבעו בצו."

12. בהתאם לבש"פ 4118/14 גנה ואח' נ' מדינת ישראל (13.11.14) (להלן:"בש"פ גנה"), הפרשנות למונח המוזכר בסעיף 31 לפקודה :" חפץ שאסור להשתמש בו או להחזיקו" הוא חפץ שלמחזיק בו אסור להשתמש בו או להחזיקו, שכן הוא רכוש גנוב-למשל, ולא רק חפץ שכל אדם אינו רשאי להחזיק בו כמו סמים מסוכנים.

13. לנוכח זאת, כאשר טוענת המבקשת כי בידה ראיות לכך שמדובר ברכוש אשר הוחזק על ידי המשיב 1 שלא כדין, קמה לבית המשפט החובה לדון בשאלה זו בהתאם לסעיף 31 לפקודה. אין המצב דומה לזה הקיים בעת ששני אזרחים טוענים לזכות ברכוש, אז שאלה זו מקומה בהליך אזרחי. מעת שהמבקשת היא שמעלה טענה לכך כי מדובר בחפץ שאסור להשתמש בו, הרי שהמסגרת הנכונה לכך מצויה בסעיף 31 לפקודה.

4

14. בבש"פ גנה, הדיון נסוב על רכוש שנמצא אצל המבקשות במסגרת חקירת אירוע שוד, כאשר הרכוש שנתפס לא נקשר לאותו אירוע. תיק החקירה כנגד המבקשות נסגר, אולם למרות זאת קבע בית המשפט העליון כי יש לדון בבקשת המדינה לחילוט הרכוש בשל החשד שהועלה כי מדובר ברכוש החשוד כגנוב וזאת במסגרת סעיף 31 לפקודה. אכן, באותו מקרה לא היו טוענים לזכות באותו רכוש, אולם בדומה למקרה שבפניי, די היה בכך שהמדינה טענה כי מדובר ברכוש החשוד כגנוב על מנת שיתקיים דיון במסגרת סעיף 31. אין זה סביר כי דווקא כאשר קיים טוען לזכות באותו רכוש, תשתנה ההלכה.

15. לנוכח האמור לעיל, אני מקבל את טענת המבקשת וקובע כי הדיון בבקשה יתנהל במסגרת הליך זה.

16. בבש"פ נגה מצויה אף ההתוויה לאופן ניהול הדיון. נקבע שם כי נוכח חשיבותה של זכות הקניין יש מקום להקפיד כי תינתן האפשרות לטוענים בזכות ברכוש להציג את טענותיהם וראיותיהם בפני בית המשפט בטרם תתקבל החלטה.

17. אשר על כן נקבע בזאת דיון בבקשה לתאריך 29.1.18 בשעה 9:30. במסגרת דיון זה יוצג בפני בית המשפט החומר המצוי בתיק החקירה, כמו כן יוכלו להציג הצדדים כל מסמך וראיה אשר קיימת בידם לביסוס טענתם לזכות ברכוש.

18. הצדדים יוכלו להגיש לבית המשפט תצהירים וזאת עד לתאריך 22.1.18 ובמסגרת הדיון תתאפשר חקירה נגדית על תצהירים אלו.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ח, 03 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.