1

1.         ראשית דבר:

בפניי בקשה לשחרור פיקדון וביטול עיקול על רכבה של המבקשת.

2.         נסיבות המקרה:

ביום 07/03/17, הורה ביהמ"ש על השבת רכבה של המבקש בכפוף לתנאים המפורטים בהחלטתו ובעיקרם הטלת עיקול לטובת המדינה והפקדת ערבות על סך 50,000 ₪ (להלן: "ההחלטה"). ביום 30/11/17 הגיש המבקש את בקשתו אשר נשוא החלטה זו, וביום 11/12/17, הגישה המשיבה כתב אישום בד בבד עם תגובתה לבקשת המבקשת ובעיקרה בקשה להארכת מועד לתנאי השחרור דלעיל.

3.         דיון והכרעה:

2

אמנם, צודקת המשיבה בתגובתה כי ביהמ"ש רשאי להאריך תקופת החזקת התפוס ו/או את מועד תנאי שחרור הערבות שקבע וכדומה, וזאת מכוח סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה"), אף אם לא הוגש כתב אישום תוך 6 חודשים. שכן, כך גם עשוי להישמר האינטרס הציבורי בעניין זה כאמור בהחלטה ומיצוי ההליכים כנגד המבקשת לעניין זה.

יחד עם זאת, על העושה שימוש בסעיף זה לצורך הארכת תקופת החזקת התפוס או הארכת מועדי תנאי השחרור, לנהוג בנקיון כפיים ועפ"י עקרונות תום הלב, וחוששני כי המשיבה בעניין זה, לא פעלה כך. שכן, ישבה המשיבה בחיבוק ידיים מעבר לשישה חודשים בלא הגישה כתב אישום כנגד המבקשת, ורק לאחר שהגיש המבקש את בקשתו נשוא החלטה זו, נזכרה והואילה המשיבה להגיש כתב אישום. את התנהלות זו של המשיבה, מוצא אני כשגויה ופוגעת בקניין מוגן מטעם המבקש שלא לצורך, ובמקרים אלו על המשיבה לפעול בשקידה כדי להביא לסיומו של ההליך ביעילות.

מאחר שכך, ובשים לב לאיזון המתבקש כאמור לעיל שבין זכות הקניין העומדת למבקשת ולבין הגנה על האינטרס הציבורי ומיצוי ההליכים המשפטיים כנגד המבקשת, מורה אני כדלקמן:

א.        ביטול העיקול לטובת המדינה אשר ניתן בהחלטה.

ב.         ביטול פוליסת הביטוח בה המדינה היא המוטב עפ"י הפוליסה.

ג.         החזרת מחצית מסכום הערבון שהופקד ע"י המבקשת כאמור בהחלטה - דהיינו 25,000 ₪.

ד.         שאר התנאים בהחלטה יישארו בעינם.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.