1

בפניי בקשה להחזרת רכב תפוס.

1.     ביום 10.9.17 נתפס רכב מ.ר. 57-391-51 בו נהג המבקש כאשר הוא מוביל ברכב 5 מיכלי גפ"מ (גז פחמימני מעובה) במשקל 12 ק"ג כל אחד.

2.     הרכב נתפס והמבקש נחקר בחשד לעבירות על חוק הגז (בטיחות ורישוי) תשמ"ט-1989.

3.     בבקשה ובדיון שהתקיים שטח המבקש את גרסתו ואף שהשתמע כי אין זו הפעם הראשונה בה הוא מוביל מיכלי גז בניגוד לחוק - טען כי אינו עוסק בסחר ואף לא ידע כי מדובר בעבירה.

4.     חומר החקירה וגרסת המבקש מקימים חשד סביר בעוצמה גבוהה לביצוע עבירות כאמור ע"י המבקש, ומסוכנות הדברים ברורה.

5.     תפיסת הרכב נעשתה אמנם כדין ובשל קיומה של תכלית מוצדקת. עם זאת יש לבחון האם ניתן להשיג את תכלית התפיסה באמצעות חלופה הפוגעת באופן פחות בבעל הרכב, שעה שטרם הורשע בדין (ראו בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.2006)).

2

6.     למבקש אין הרשעות קודמות בתחום זה, והמשיבה טוענת כי הצורך בהחזקת הרכב הוא לשימוש בו כראיה ולשם חילוטו ככל שיתבקש בסוף ההליך.

7.     רכבו של המבקש תפוס מזה כשבועיים ומטבע הדברים החקירה טרם הושלמה. ברי כי תפיסת רכבו של אדם פוגעת בקניינו. בנסיבות אלו ניתן להשיג את תכלית התפיסה באמצעות תנאים אשר יבטיחו כי ניתן יהיה בסופו של ההליך, אם יורשע המבקש, לחלט את הרכב. לא מצאתי בטיעוני המשיבה מניעה לכך, כפי שנעשה באופן שגרתי באשר לרכבים תפוסים.

8.     לדברי הצדדים הרכב שווה כ- 10,000-12,000 ₪. הפסיקה קבעה כי דרישת הפקדה של כשליש משוויו של הרכב הינה סבירה (בש"פ 3616/11 זגורי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (24.5.2011)).

9.     אשר על כן אני מורה על החזרת הרכב בתנאים הבאים:

א.     יירשם עיקול לטובת המדינה על הרכב.

ב.     תומצא פוליסת ביטוח מקיף של חברת ביטוח ישראלית על הרכב לטובת המדינה.

ג.       המבקש יחתום על התחייבות עצמית על סך 7,500 ₪ שלא יבצע כל דיספוזיציה ברכב.

ד.      המבקש יפקיד סך של 3,500 ₪.

10. זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ח, 24 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.