בפני בקשה להחזרת תפוס. התפוס הנו רכב מסוג יונדאי איוניק מ.ר 504-541-01, (להלן: "הרכב").

הבעלים הרשום של הרכב היא המבקשת כאשר העבירות בכתב האישום (ת.פ 1073-12-22) מיוחסות לנאשם מר יובל משה אסרף (להלן: "הנאשם"), הוא אחיה של המבקשת.

כעולה מכתב האישום מדובר בעסקה אחת של סחר בסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 5.30 גרם בתמורה לסכום של 250 ₪. עילת התפיסה היא מכח חילוט עתידי בהתאם להוראת סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973.

כללי:

1.      בתאריך 14.12.22 נתנה החלטה במסגרת בשה"ת 1054-12-22 (כב' הש' משעלי ביטון) במסגרתה נקבע כי קיים כרסום משמעותי בראיות המבססות עבירה של סחר בסם מסוכן. מההחלטה עולה כי המשיב החזיק בסם מסוכן אך יש כרסום תחת הטענה כי סחר בו. [זאת על רקע הודעה שנמצאה ביוזר שפעל אל מול הסוכן שהיה בו כדי לחזק את גרסת הנאשם לפיה הוא עצמו קנה מאותו סוחר ולא הוא הסוחר בעצמו]. קביעה זו השליכה על תנאי שחרורו ונקבע כי המשיב ימצא במעצר בית לילי.

2.      בתאריך 15.2.23 נדונה בקשה לביטול תנאי מעצר הבית הלילי עקב הקביעה בדבר הכרסום הראייתי בהחלטה הנ"ל ובחלוף חודשיים נוספים. בית המשפט (כב' הש' בוקר) קבע כי על בסיס הקביעה הקודמת בדבר כרסום ראייתי ובהעדר ערר שהוגש על ההחלטה, מצא את הבקשה מוצדקת והורה על ביטול מעצר הבית הלילי.

3.      ביום 15.2.23 הוגשה בקשה להשבת הרכב התפוס, המשיבה התנגדה ונקבע דיון לשמיעת הבקשה ליום 6.3.23 .

טענות הצדדים

באת כח המבקשת ציינה כי משקבע בית המשפט קביעה המתייחסת לכרסום ראייתי משמעותי ביחס לעבירה של סחר בסם מסוכן, נשמט הבסיס מתחת לבקשה לחילוט. המשיבה לא עררה על החלטה זו ומכאן שאין היא יכולה להמשיך ולהיאחז בכתב האישום.

הדברים הם בבחינת מקל וחומר שעה שאין המדובר ברכב בבעלות הנאשם אלא בבעלות המבקשת שהנאשם עושה בו שימוש.

באת כח המשיבה התנגדה לשחרור התפוס, הפנתה לכתב האישום וציינה כי העבירה המיוחסת בוצעה באמצעות הרכב מושא הבקשה. הטענות ביחס לתשתית הראייתית יבחנו בתיק העיקרי.

דיון והכרעה:

1.      כאשר מדובר בתפיסת חפץ/נכס לצרכי חילוט עתידי ישנו מארג של שיקולים עניינים לשקול. אל מול השיקולים הציבוריים הנוגעים לתקינות ההליך המשפטי והגשמת התכלית העומדת בבסיס התפיסה, ובמקרה דנן תכלית החילוט, עומדים שיקולים של פגיעה בזכות הקניין של הבעלים, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך, סמכות התפיסה של המשטרה לפי הפקודה כפופה לביקורת שיפוטית ובכל מקרה יש לערוך איזון ראוי בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוע עבירות בעזרת חפצים המאפשרים את ביצוען או כפי שבמקרה דנן, האפשרות לחלטם בתום ההליך הפלילי. (בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464, בע"מ 470 (2000).

הווי ידוע כי תפיסת רכוש היא אמצעי דרסטי ביותר להשגת תכלית חילוט הנכס ולכן יש להעדיף בדרך כלל אמצעים דרסטיים פחות, הולמים את התכלית ומידתיים, שיהא בהם כדי לאזן בין האינטרסים השונים ובשים לב לחזקת החפות שקיימת בשלב זה [ראו: בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 8.1.98 וכן, בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל החלטה מיום 12.3.06].

2.      בהינתן זאת, שאלה רלבנטית ומשמעותית היא סיכויי ההרשעה בעבירה שעל בסיסה מתבקש החילוט.

כפי שבואר לעיל, נתנה החלטה ובה קביעה בדבר כרסום משמעותי בראיות המתייחסות לעבירה של סחר בסם מסוכן. החלטה זו היא החלטה אופרטיבית ועליה לא הוגש ערר על ידי המשיבה. משכך הם פני הדברים, כדי לסטות מהקביעות הנ"ל יש צורך בשינוי נסיבות שיצדיק זאת (ראו והשוו, בשינויים המחויבים, בש"פ 23/603 פלוני נ' מ"י , החלטה מיום 9.2.23). לא הוצג או נטען בפני כל שינוי נסיבות. כל שנטען הוא כי המשיבה לא שינתה את העבירה המיוחסת בכתב האישום.

קביעת בית המשפט, במסגרת דיון המתייחס לראיות לכאורה, באשר לקיומו של כרסום ו/או חולשה ראייתית יש בה, מניה וביה, כדי להשליך על שאלת סיכויי ההרשעה ומכאן, יש בה כדי להשליך באופן ישיר על שאלת האיזונים שיש לערוך ביחס למידת הפגיעה הקניינית.

בבש"פ 2151/13 ליאור קורדובה נ' מ"י התייחס כב' השופט עמית לסיטואציה דומה וקבע כדלקמן:

"בסופו של דבר, במלאכת איזונים עסקינן. עוצמת הראיות הנמוכה הביאה את בית המשפט השלום למסקנה כי אין לעצור את המבקש עד לתום ההליכים, אך עם זאת, בית המשפט מצא להגביל את חירותו בדרך של מעצר בית. בדומה, עוצמת הראיות הנמוכה הביאה את בית משפט השלום למסקנה כי יש להורות על החזרת הקטנוע, אך עם זאת, מצא בית המשפט להתנות את שחרור הקטנוע בתנאים מגבילים שאינם חורגים מהנהוג והמקובל". [ההדגשות אינן במקור - מ.ע.כ).

כן, ראו והשוו בש"פ 9090/08 אלימלך נ' מ"י [החלטה מיום 4.12.08] במסגרתו נקבעה הפחתה בסכום ההפקדה, בין היתר, נוכח קביעה של חולשה בראיות (סעיף 9 להחלטה).

3.      ומהתם להכא, במקרה דנן, יש בקביעה בדבר הכרסום הראייתי כדי לערער את הבסיס לבקשת החילוט שמושתתת על פקודת הסמים וכי הטענה כי הרכב שימש לביצוע עבירה של סחר בסם. יחד עם זאת, אין בכך קביעה סופית שאין אחריה ולא כלום שהרי, הקביעות במסגרת התיק העיקרי הן שיכריעו בדבר.

בנוסף, יש לתת משקל לעובדה כי הרכב אינו בבעלותו של הנאשם אלא היה נתון בשימושו כך שיש משקל נוסף שיש ליתן לערך הקניין ובעלות המבקשת בו. כמו כן, יש ליתן משקל גם למהות הסחר המיוחס קרי, עסקה אחת בודדת של 5 גרם סם מסוכן מסוג קנבוס בתמורה לסכום של 250 ש"ח. בהינתן המכלול, מצאתי כי ההפקדה תהיה מינימאלית.

4.      סוף דבר, אני נעתרת לבקשה ומורה על שחרור הרכב התפוס לידי המבקשת בכפוף לתנאים הבאים:

א.    על הרכב יירשם עיקול לטובת המדינה במשרד הרישוי עד תום ההליכים המשפטיים.

ב.   תוצא פוליסת ביטוח מקיף לרכב, אשר תשועבד לטובת המדינה, ותחודש מעת לעת עד תום ההליכים המשפטיים, והסכום יהיה על מלוא ערכו של הרכב.

ג.    תיאסר כל עסקה ברכב או מסירתו לידי אחר מלבד הבעלים הרשומים.

ד.     תינתן ערבות צד ג' להבטחת ההתחייבויות הללו בגובה של 10,000 ש"ח.

ה.    הפקדה בסך של 2,500 ₪.

אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי לשחרור הרכב עד ליום 16/3/23 שעה: 12:00 וזאת על מנת לאפשר למשיבה לשקול עמדתה באם להגיש ערר. ככל שיוחלט על ידי המשיבה שלא להגיש ערר, ע"פ הודעה שתוגש למזכירות בית המשפט ולבאת כוח המבקשת, ניתן יהא לקיים את התנאים לשחרור הרכב.

ניתנה היום, י"ח אדר תשפ"ג, 11 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.