1

המדובר בבקשה להחזרת רכב לאחר שע"פ האמור בבקשה, המבקש מס' 1 הסיע נוסעים שהינם תושבי שטחים והמבקש מס' 2 הינו הבעלים הרשום של הרכב.

ע"פ האמור בבקשה, הרכב נתפס ביום 24.6.14 כאשר לטענת המבקשים, הנאשם כבר הודה בעובדות כתב האישום ואין צורך בהחזקת הרכב כראייה.

מאידך, המשיבה תעתור לחילוט הרכב.

הלכה היא שבסופו של דבר, בנסיבות אלה על בימ"ש לפעול ע"פ עקרון המידתיות.

סבור אני שבהתחשב בעובדה שמדובר ברכב שנת ייצור 2001, אשר שוויו נמוך ביותר, וכן ע"מ שלא לפגוע יתר על המידה בבעל הרכב ובמחזיקו. ולאחר שסבור אני שניתן להתנות את שחרור הרכב שתנאים, כך שאם בעתיד יתבקש חילוט הרכב, ניתן יהיה לחלטו.

אני מורה כי רכב איסוזו מ.ר. 50958-10 יוחזר לבעליו בכפוף למילוי התנאים כדלקמן:

1.         ערבות עצמית של שני המבקשים וכן ערבות צד ג' של שני ערבים נוספים בסכום של 10,000 ₪ כל אחד וזאת להבטחת השבת הרכב למשיבה, במידה ויינקטו הליכי חילוט ברכב.

2.         המבקשים והערבים יתחייבו להביא את הרכב לתחנת המשטרה כל אימת שיתבקשו לעשות כן.

3.         יוטל עיקול על הרכב לטובת מדינת ישראל במשרד הרישוי, כאשר הדבר יטופל ע"י ב"כ המבקשים שימציא לב"כ המשיבה אישור על רישום העיקול.

2

4.         כן נאסר על המבקשים לבצע כל דיספוזיציה או העברת בעלות ברכב וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים.

העתק החלטה זו יישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ד, 15 יולי 2014, בהעדר הצדדים.