1

1.         בפניי בקשה להחזרת תפוסים, משאית וולוו (מ.ר. 45-839-68) ונגרר (מ.ר. 67-059-00), אשר נתפסו במעבר כרם שלום (להלן: התפוסים) ביום 11.9.19 ושייכים למבקש 1.

            על פי העולה מהבקשה - המבקש 1 הוא הבעלים של התפוסים אשר נתפסו במעבר כרם שלום בטענה כי היה ניסיון להעביר באמצעותם ציוד דו-שימושי מפוקח לרצועת עזה שלא כדין.

            המבקש 2 נהג במשאית בעת ביצוע העבירה לכאורה.

            המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה, כי המשאית והנגרר נתפסו בהליך של תפיסה מנהלי לפי סעיף 56 לחוק המאבק בטרור, תשע"ו - 2016 (להלן: "החוק"), ולפיכך, ובהתאם להוראת סעיף 64 לחוק הנ"ל, אין לבית משפט זה סמכות לדון בהחזרת התפוס אלא סמכות זו נתונה לבית המשפט לענייניים מנהליים.

2

2.         כאמור לעיל, המשאית והנגרר נתפסו עוד ביום 11.9.19, והמבקשים 1 ו-2 נחקרו באזהרה על ידי המשטרה, יחידת מגן נגב, ביום 22.9.19, כאשר הם מוזהרים כי הם חשודים בעבירה של העברת ציוד דו שימושי מפוקח לרש"פ וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

3.         עוד באותו היום הוגשה כאמור הבקשה להחזרת התפוסים.

4.         בתגובה שניתנה מטעם הפרקליטות ביום 2.10.19, נמסר כאמור כי מדובר במשאית שנתפסה בהליך של תפיסה מנהלית, אולם, עיון בצו התפיסה המנהלי מעלה כי צו התפיסה המנהלי נחתם על ידי שר הביטחון רק ביום 7.10.19.

            בדיון שנערך בפניי ביום 10.10.19, מסרו נציגי המשיבה כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בבקשה בשל צו התפיסה המנהלי שהוצא על ידי שר הביטחון, ולשאלת בית המשפט השיב נציג המשיבה כי אינו יודע האם קיים צו תפיסה מנהלי.

            בשל העובדה כי נציגי המשיבה שהגיעו לדיון טענו כי לא ידעו על מועד הדיון ועל כן לא הובא תיק החקירה נאלצתי לדחות הדיון למועד נוסף.

במעמד זה ביקש ב"כ המבקשים כי ייפסקו לו הוצאות שכן הגיע לדיון מהצפון והעובדה כי נציגי המשיבה לא טרחו להביא עימם לדיון את תיק החקירה סיכלה למעשה את היכולת לדון בתיק.

5.         בדיון נוסף שהתקיים בפניי ביום 23.10.19 חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם כפי שפורטו לעיל, תוך שהמשיבה חוזרת על עמדתה לפיה משהוצא צו התפיסה המנהלי על ידי שר הביטחון הרי שאין לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה וזו צריכה להתברר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

            דיון

6.         סעיף 57 לחוק קובע כדלהלן:

3

"57(א).           לא יורה שר הביטחון על תפיסת רכוש הקשור לעבירת טרור חמורה אם נחקר אדם לגבי אותה עבירה שהרכוש קשור אליה; הורה שר הביטחון על תפיסת רכוש כאמור ונחקר אדם באזהרה לאחר הוצאת צו תפיסה מנהלי לגבי אותו רכוש, יחולו לגבי המשך ההחזקה ברכוש הוראות פקודת מעצר וחיפוש ולא יחולו הוראות סעיף 58; ששת החודשים האמורים בסעיף 35 לפקודה האמורה, יימנו מהיום שבו נחקר אדם באזהרה.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) שר הביטחון רשאי לתפוס רכוש כאמור אם פרקליט מחוז או פרקליט בכיר אחר שהוא הסמיכו לכך הודיע כי לא ניתן לחלט את הרכוש בהליך פלילי אף ששוכנע בדבר הקשר שבין הרכוש לעבירה בשל אחד מאלה:

(1) אי קבילות הראיות בדבר הקשר בין הרכוש לעבירה או חסיונן;

(2) אין מקום להגיש כתב אישום בשל העבירה משום שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין או שעל אף קיומן של ראיות משמעותיות הן לא מגבשות תשתית מספקת ברמה הפלילית להגשת כתב אישום בשל העבירה;

(ג) הודיע פרקליט כאמור בסעיף קטן (ב) ישובו לחול על צו התפיסה המנהלי הוראות סעיף 58 במקום הוראות פקודת מעצר וחיפוש".

            צו התפיסה המנהלי הוצא לפי סעיפים 56(ה)(1) ו-56(ה)(2) לחוק.

            כאמור לעיל, המשאית והרכוש שהיו עליה נתפסו במעבר כרם שלום עוד ביום 11.9.19.

            המבקש 2, שהוא נהג המשאית, נחקר בידי המשטרה ביום 19.9.19 בחשדות כאמור לעיל, ואילו המבקש 1, שהוא בעל המשאית והנגרר, נחקר במשטרה ביום 22.9.19 בחשדות כאמור לעיל.

            שני המבקשים מכחישים כי ידעו כי ברכוש שנתפס קיימים פריטים אשר העברתם לרצועת עזה אסורה.

            יש לציין כי בתיק נחקרו מספר אנשים נוספים. להתרשמותי, לאחר שעברתי על כלל הראיות בתיק, עוצמת החשד הסביר נגד המבקשים ביחס לטענה כי ידעו על הפריטים האסורים הינה ברף הנמוך.

7.         כאמור לעיל, הבקשה הוגשה עוד ביום 22.9.19, לאחר שהמבקשים נחקרו ביחס לעבירות הקשורות לרכוש האסור, ואילו צו התפיסה המנהלי הוצא רק ביום 7.10.19.

4

8.         לאחר שאמרתי כל האמור לעיל, ועל אף שלטעמי המבקשים אוחזים בטענות הראויות להתברר         , הרי שצודקת המשיבה בטענתה לפיה משנחתם צו התפיסה המנהלי הרי שלא קיימת עוד סמכות לבית משפט זה לדון בבקשה ועל ב"כ המבקשים לפעול על פי המפורט בחוק.

            עיינתי בתיקים אליהם הפנה ב"כ המשיבים וטען כי שם נדונו בקשות דומות והמדינה לא העלה טענה דומה של חוסר סמכות ומהם עולה כי אמנם מדובר במקרים דומים של תפיסת משאיות במעבר הגבול שנחשדו בהעברת ציוד דו שימושי לרצועת עזה אולם לא ניתן ללמוד כי בתיקים אלו הוצא צו תפיסה מנהלי וגם אם הוצא צו שכזה הרי שזכותה של המשיבה שלא לעמוד על בירור הבקשה במסגרת עתירה מנהלית, במיוחד כאשר בתיקים אלו, בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר שחרור התפוסים בתנאים.

9.         בתיק זה עומדת המשיבה על טענתה להמשך החזקת התפוסים וברור הבקשה בפני המותב המתאים.

10.       באשר לבקשתו של ב"כ המבקשים לפסיקת הוצאות נגד המשיבה בגין דחיית הדיון אשר היה קבוע ליום 10.10.19 הרי שגם בקשה זו דינה להידחות.

            בדיון מיום 23.10.19 הצהירה נציגת המשיבה כי לא קיבלו כל הודעה על הדיון אשר נקבע ולראיה הציגה שני מסמכים המודיעים על הדיון אשר נשלחו למספרי פקס אשר אינם שייכים לא למשיבה ולא ליחידת המשטרה החוקרת את התיק.

            נכון אני לקבל את הצהרת נציגת המשיבה לעניין זה ואין לקבוע כי אי התייצבות המשיבה לדיון האמור נעשתה בזדון או ברשלנות מצידה.

11.       נוכח כל האמור לעיל אני מורה על מחיקת הבקשה וזאת מחוסר סמכות דיונית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

5

ניתנה היום, כ"ז תשרי תש"פ, 26 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.