1

הבקשה

1. לפניי בקשה להארכת תפוס לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969(להלן: "הפסד"פ").

2

2. בפתח הדברים אציין כי כבר נדרשתי לעיון בתיק נשוא הבקשה, במסגרת בקשה קודמת להשבת תפוסים שהוגשה מטעם המשיבים. במסגרת אותה בקשה, הוריתי על השבה ושחרור של מספר תפוסים, הכוללים, בין היתר, סכומי כסף מזומן וחשבון בנק, והכל כמפורט בהחלטה מיום 10.06.19. בד בבד, מהטעמים שפורטו בהחלטה מיום 10.6.19, שעיקרם, סכום שווה העבירות בהן חשודים המשיבים, וביתר שאת משיב 1, הותרתי את צו המניעה שהוצא על דירת מגורים בבעלות המשיבים ברחוב יוחאי בן נון 9 דירה 3 (להלן: "הדירה"), על כנו.

טענות הצדדים

3. בבקשה שהגישה המבקשת היא עותרת להארכת צו התפיסה שהוצא על הדירה. בבקשה צוין כי תיק החקירה נמצא בשלבי סיום החקירה וכי לאחר מכן בכוונת היחידה החוקרת להעביר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות, כאשר לטעמה יש מקום להגיש כתב אישום עם בקשה לחילוט התפוס.

4. המשיבים, באמצעות ב"כ, התנגדו לבקשה להארכת הצו.

5. בדיון שהתקיים לפניי ביום 25.9.19 חזר נציג המבקשת על הבקשה והוסיף כי החקירה בתיק הסתיימה לאחר שהתקבל דו"ח מיחידת יהלום שחקרה את ההיבט הכלכלי. נטען כי בכוונת היחידה החוקרת להעביר את תיק החקירה לעיון, בחינה והחלטה של הפרקליטות. נציג המבקשת טען עוד כי יש מקום להורות על הארכת התפוס גם לנוכח החלטה קודמת שניתנה על ידי בית משפט באשר לשווי והיקף העבירות וכן העובדה ששוחררו תפוסים אחרים על ידי בית המשפט. ב"כ המשיב 1 טען כי בסופו של דבר תהיה אשפרות לחלט אם המשיבים יורשעו בעבירות של הלבנת הון ולא בעבירות האחרות המקימות עילת תפיסה מכוח הפסד"פ (עמ'8 שורות 1-4). ב"כ המשיב 1 הפנה בטיעוניו לע"פ 5510/19 דן שפריר נגד מ"י (פורסם בנבו). שם בוטל סעד זמני בעקבות זיכוי של מערער בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ועל אף הרשעה בעבירות מרמה וזיוף לפי חוק העונשין. כן הפנה, ב"כ המשיב 1 לפסיקה נוספת שניתנה לאחרונה. ב"כ משיבה 2, טען כי שווי העבירות בהן חשודים המשיבים אינו מגיע לסכום של 3 מיליון ₪. כך במיוחד, לטענתו, כאשר סכום בגובה דומה לא נתפס אצל המשיבים. בנוסף נטען כי גם אם בסופו של הליך בית המשפט יורה על חילוט נכסים, מדובר בסכומים זעומים מערך הנכס התפוס (עמ' 9 שורות 4-10).

דיון והכרעה

6. לאחר שנתתי דעתי למכלול הטענות שהעלו ב"כ הצדדים, אני נעתר לבקשת והמבקשת ומורה על הארכת צו התפיסה (צו מניעה על הדירה האמורה לעיל) ב-180 ימים נוספים, החל מיום 09.9.19, זאת מהטעמים שיפורטו להלן.

3

7. ראשית, בחינת הראיות הנוספת מלמדת כי החשד כלפי המשיבים התחזק במידה מסוימת- אם כי גם קודם לכן היו ראיות שביססו חשד סביר ברף גבוה; בהקשר זה, אציין כי שבתי ועיינתי הן בחומר הראיות שהונח בפניי במסגרת הדיון הקודם וכן בחומר הראיות הנוסף שאספה היחידה החוקרת מאז הדיון הקודם בתיק (עיקרי הראיות סומנו 57-68 וכן עיינתי בחומרי חקירה נלווים לראיות אלה). הראיות הנוספות מחזקות את החשד כלפי המשיבים בעבירות בהן הם חשודים ובעיקר בעבירות המס, הלבנת הון והמע"מ. בהקשר זה אפנה במיוחד למסמך שסומן 59 ביחד עם מסמך שסומן 58 שורות 74-113, בהיבט של עבירת הלבנת הון. כן אפנה למסמכים שסומנו 65-66 באשר לעבירות המס. באשר לעבירות לפי חוק העונשין, כפי שיוחסו למשיבים בחקירותיהם, ופורטו בסעיף 3 להחלטה הקודמת, אפנה בעיקר למסמך שסומן 67 שורות 29-38, 42-48 ו-49-52.

8. יצוין, כי בשלב בו נמצא תיק החקירה- סיום החקירה והעברת התיק לרשות התביעה- וטרם כתב אישום, עדיין הרף הראייתי הנדרש הינו של "יסוד סביר" להניח שבוצעה עבירה, ראו בהקשר זה בש"פ 8353/09 בעניין פליקס מגאלניק נ' מדינת ישראל (סעיף 12 להחלטה).

9. שנית, באשר להחלטות אליהן הפנו ב"כ המשיבים: ראשית, יאמר כי ההחלטות של בית המשפט העליון אליהן הפנו ב"כ המשיבים דנה במקרים בהם הוגשו כבר כתבי אישום או לאחר מתן הכרעת דין, שאז ניתן להעריך פוטנציאל חילוט על פי כתב האישום. הרף הנדרש בשלב שלאחר הגשת כתב אישום, הוא של ראיות לכאורה, דבר שלא ניתן לעשות בעניינו בשלב זה. ב"כ משיב 1 ביקש להסתמך על החלטה שניתנה בע"פ 5510/19 בעניין דן שפריר נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו), שם קבע בית המשפט העליון (כבוד השופט נ' הנדל) כי לנוכח זיכוי של המערער שם אין מקום להורות על הארכת צו התפיסה הזמני, בין היתר, על מנת לאפשר למשיבה שם להגיש ערעור על זיכוי. אלא שאין דומה תיק בו זוכה אדם לבין תיק חקירה שנמצא בשלבי סיום חקירה. יתרה מזו, ההחלטה בעניין דן שפריר מבוססת על פסיקה קודמת בה נקבע כי אין סמכות חוקית לצו תפיסה זמני עד לקבלת החלטה בערעור [ראו בש"פ 10290/09 מדינת ישראל נ' גווי (פורסם בנבו)] מה שאין כן בשלב החקירה הפלילית. בשלב זה, חקירת החשד ובחינת הראיות בידי הגורמים המוסמכים, קיימת סמכות תפיסה חוקית ברורה.

4

10. חרף האמור לעיל, הצורך בנקיטת צעדים מידתיים ומאוזנים בשעה שפוגעים בזכותו לקניין של אדם העומדת לו עדיין חזקת החפות, ברור. הפסיקה הקיימת בעניין עריכת איזון בין תכלית התפיסה לבין מידת הפגיעה בזכות הקניין, ברורה. אני סבור שכך נקטתי שעה שהוריתי על שחרור התפוסים בתיק זה במסגרת החלטה קודמת שניתנה על ידי, כפי שהוזכר לעיל.

11. שלישית, ב"כ המשיבים טענו עוד כי שווי העבירה אינו מגיע לכדי 3 מיליון ₪; נתתי דעתי לטענה זו, הן במסגרת החלטה זו והן במסגרת החלטה קודמת. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי טיעון זה, איננו מבוסס ובעיקר נשמע מבלי שמי מב"כ מהמשיבים עיין בראיות.

12. רביעית, כך גם לא מצאתי ממש בטיעוני ב"כ המשיבים לפיהן בסופו של יום סכום החילוט, אם בכלל, יהיה באחוזים בודדים משווי העבירה ומערך התפוס. לפיכך, ממילא, גם בשלב זה, יש להסתפק בחלופת תפיסה בשווי נמוך. לטעמי, יש לבחון את הדברים בסופם ולא בראשיתם. בשלב זה, קיים חשד מבוסס ברמה מספקת לשלב הדיוני שלפניי. הסמכות להחליט אם קיימות ראיות בעלות סיכוי סביר להרשעה נתונה למבקשת. בשלב זה, איני רואה צורך לשער, אם יוגש כתב אישום ובאילו עבירות ובוודאי שאין מקום לקבוע את גובה שווי החילוט.

13. אשר למידתיות הפגיעה; נטען על ידי המשיבים, ללא הצגת ראיה או תיעוד כלשהו, כי בשל צו המניעה הקיים על הדירה המשיבים אינם יכולים לבצע פעולות בנקאיות בנכס, למשל שחזור משכנתא. אני ער לפגיעה בזכותם של המשיבים לבצע פעולות כאלו ואחרות בנכס אלא שלטעמי מגבלה זו, ולצורך שלב דיוני זה, מידתית וסבירה בייחס לאינטרס הציבורי הטמון במיצוי התפיסה ותכליתו. כך בייחוד לנוכח החלטה קודמת בעניינם של המשיבים במסגרתה שוחררו חשבנות בנק בהם הוחזק כסף מזומן.

14. לאור כל האמור לעיל, ובשים לב, לשלב בו נמצא תיק החקירה, היקף ושווי העבירה, מחד, ולאחר שבחנתי את מידת הפגיעה של צו המניעה במשיבים, מאידך, הגעתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשה. לפיכך, אני מורה על הארכת צו המניעה הקיים ל-180 יום נוספים החל מיום 09.09.19.

15. המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים. 

16. ניתן לקבל את תיק החקירה באמצעות המזכירות או באולם בית משפט החל מיום 22.10.19.

ניתנה היום, י"ט תשרי תש"פ, 18 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.