1.      המבקש הורשע בביצוע עבירות מין חמורות במספר נשים, בגינן ריצה מאסר בפועל בין מספר שנים. לאחר שחרורו ממאסר, פנה המבקש בבקשה להשבת כלל התפוסים שנתפסו על ידי משטרת ישראל במהלך חיפושים שנערכו בביתו ובמשרדו. המבקש צירף אסמכתא לעניין התפוסים שנתפסו ונרשמו כמוצגים, וביקש כי אלו יוחזרו לו, בדגש על מכשיר סלולארי מסוג גלאקסי נוט 4 ומחשבו הנייד של המבקש.

2.      המשיבה הסכימה לבקשה, אולם טענה כי לאור מהותם של התפוסים (מחשבים/טלפונים ניידים) ובשל העובדה שבחלק מהם נעשה שימוש לצורך ביצוע העבירות, יש להתנות את ההשבה בתנאים, לפיהם המשטרה תמחוק את כל החומר הנמצא על התפוסים וכן כי אלו יושבו רק לידי בעליהם החוקי.

3.      ביום 12.6.23 נדחתה עמדת הגורפת של המשיבה וניתנה החלטה המורה על השבת התפוסים למבקש או למיופה כוח מטעמו ונקבע כי ככל שעל התפוסים שמור חומר הפוגע בפרטיות המתלוננות, תודיע המשיבה למבקש על כוונתה למחוק תוכן זה בלבד בטרם יוחזרו פריטים אלה למבקש.

4.      בהמשך לדברים, הגישה המשיבה דוח מחקר של יחידת הפשיעה המקוונת, ממנו עולה כי לא ניתן לזקק כיום חומר שעלול לפגוע במתלוננות מתוך כלל החומר המצוי על התפוסים, ומכל מקרה, מחיקה חלקית, גם אם תבוצע, אינה יכולה להבטיח כי לא ישאר בתפוסים חומר שעלול לפגוע במתלוננות. לפיכך שבה וביקשה המשיבה להורות על מחיקת כל התוכן המצוי על התפוסים טרם השבתם למבקש.

5.      המבקש הגיב לבקשת המשיבה וביקש לדחותה. לטענתו, התפוסים מוחזקים כיום ללא סמכות, כאשר אין כל אינדיקציה כי אכן מצוי עלהם חומר הנוגע למי מהמתלוננות. המבקש הוסיף כי המדובר בתפוסים השייכים לו, עליהם יש חומר אישי שלו ושל בני משפחתו, החשוב לו. עוד טען כי מחיקת כלל החומר עלול להוביל לפגיעה במכשירים עליהם הוא מצוי.

דיון והכרעה

6.      אין חולק כי מחיקת כלל החומרים המצויים על התפוסים, כולל כאלו אשר בוודאות אינן קשורים למתלוננות או לביצוע העבירות, עלולה להביא לפגיעה במבקש.

7.      מנגד, את זכויותיו האמורות של המבקש יש לאזן אל מול הפגיעה הפוטנציאליית בנפגעות העבירה, אשר היו קורבן לעבירות מין חמורות אותן ביצע בהן המבקש. כידוע, בתי המשפט עמדו לא פעם על החשיבות העליונה בהגנה על פרטיותם וכבודם של נפגעי עבירות מין. כך, לדוגמה בקשות לעיון בחומרי חקירה במהלך ניהול ההליך, נבחנות בין היתר, לאור השאלה עד כמה יש בגילוים לפגוע בפרטיות המתלוננים, מעבר לנדרש לצורך הגנת הנאשמים (ראו בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר (23.1.2014).

8.      בענייננו, כעולה מדו"ח יחידת הפשיעה המקוונת אותו צירפה כאמור המשיבה לתגובתה, נמצא כי "הדרך היחידה שעשויה למנוע באופן מוחלט העברת מידע הפוגע בפרטיות המתלוננות לידיו של בעל המחשב, היא מחיקה מוחלטת של תוכן הזכרון במוצגים, תוך שימוש בכלי פורנזי המבצע מחיקה מלאה של הדיסק הקשיח ללא אפשרות שחזור". יש לציין כי החלטתי הקודמת ניתנה מתוך הנחה כי קיימת אפשרות לאתר בתוך כלל החומרים את אלה שיש בהם פוטנציאל לפגיעה בנפגעות העבירה.

9.      במצב דברים זה, יש למקום להעדיף את זכותן של נפגעות העבירה על פני זכות המבקש לקבל את התפוסים כשהחומרים מצוים עליהם בשלמותם, וזאת נוכח עוצמת הפגיעה אשר עלולה להיגרם להן באם אכן על התפוסים שמור חומר הפוגע בפרטיותן. זאת בפרט כאשר מנגד, הפגיעה שתיגרם למבקש, משמעותית פחות בהתחשב בזמן הרב שחלף ממילא מאז נתפסו התפוסים ומוחזקים בידי המשטרה ובשים לב למהותם של התפוסים.

10.  לאור האמור אני מקבלת את עמדת המשיבה ומורה על החזרת התפוסים למבקש או למיופה כוח מטעמו, לאחר שכל התוכן המצוי עליהם ימחק ללא אפשרות שחזור.

11.  מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 10.9.23 על מנת לאפשר למבקש להשיג עליה, אם ירצה, בטרם ימחקו החומרים השמורים בתפוסים.

ניתנה היום, כ"ג אב תשפ"ג, 10 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.