1

בפניי בקשה להחזרת תפוסים לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) התשכ"ט-1969 אשר הוגשה על ידי המבקש ביום 27.03.2022.

1.         הצדדים מסכימים כי בתאריכים 26.07.21 ו - 04.08.21 נתפסו על ידי המשיבה שתי משאיות שמספרן 71-597-57 והשנייה 42-158-15 (להלן: "התפוסים או המשאיות").

2.         ב"כ המבקש ביקשה כפי שפירטה בבקשתה בכתב וכן בסיכומיה בע"פ בפני בית המשפט, להשיב לידי המבקש את התפוסים שכן על פי הרישיונות אשר הוצגו בפני בית המשפט עולה כי הבעלים של המשאיות הוא המבקש ולא הנהג אשר נתפס עת ביקש להשליך פסולת ברזל ברשות הרבים ומעבר לשטחי הקו הירוק ושלא באתר מורשה לפינוי פסולת (להלן: "הנהג").

2

3.         מנגד טענה ב"כ המשיבה, כי כנגד הנהג הוגש כתב אישום ובקשה לחילוט התפוסים. כמו"כ טענה כי בידי היחידה החוקרת תצהיר של הנהג אשר מצהיר כי התפוסים הינם בבעלותו, באופן בו המבקש התבקש על ידו, לרשום את הבעלות על שמו, זאת עד להסרת העיקולים הקיימים כנגדו. עוד נטען כי משעה שהוגש כתב אישום כנגד הנהג ותיק החקירה מנוהל כנגדו ולא כנגד המבקש אשר לא ברור מה מעמדו, הרי שלא ניתן לחשוף בפני המבקש פרטים מתיק החקירה ומשכך התבקש בית המשפט לעיין בתיק החקירה על שלל מסמכיו.

דיון והכרעה:

4.         לאחר שעיינתי בתיקי החקירה ושמעתי טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להשבת התפוסים להידחות, בעת הזו.

5.         ביום 26.03.2022 הוגש כתב אישום מתוקן וכן בקשה לחילוט התפוסים בעניינו של הנהג (ראה ת"פ 44067-02-22) משכך, הבקשה להשבת התפוסים אשר הוגשה ביום 27.03.22 הינה בקשה אשר הוגשה לאחר הגשת הבקשה לחילוט אשר תלויה ועומדת בתיק המתקיים, על ידי מותב אחר.

6.         בענייננו המבקש ביקש להוכיח את זכותו הקניינית בתפוסים זאת מכוח רישיון רכב מיום 30.10.21 למשאית שמספרה 42-158-15 (להלן: "המשאית הראשונה") ורישיון רכב מיום 03.07.20210 למשאית שמספרה 71-597-57 (להלן: "המשאית השנייה").

7.         מעיון בכתב האישום אשר הוגש כנגד הנהג עולה כי החשד כנגדו הינו בגין שימוש במשאית הראשונה זאת מיום 16.03.2021 ובגין החשד בשימוש במשאית השנייה וזאת מיום 26.07.2021.

8.         בטרם אפנה לדרישת תום הלב הנדרשת בעניינו של המבקש כפי שאפרט בהמשך, אבקש לציין כי בפני בית המשפט לא נטען ולו ברמז כי המבקש לא ידע או לא יכול היה לדעת על ביצוע העבירות לכאורה בתפוסים וזאת על ידי הנהג, כפי שלא נטען כי לא נתן כל הסכמה לביצוע העבירות בתפוסים, כאשר לשיטת המבקש התפוסים בבעלותו הבלעדית.

9.         לעניין זה אבקש לציין כי למרות הזמן הרב שחלף ממועד הגשת הבקשה ובפרט ממועד תפיסת התפוסים המבקש לא צירף מסמכים נוספים היכולים להעיד כי המשאיות אכן בבעלותו (מעבר לרישיון רכב)/בשימושו/בחזקתו או כל גרסה לשימוש הנהג בתפוסים.

10.       אומנם המבקש צירף לבקשתו רישיונות רכב כאשר גם במהלך הדיון במעמד הצדדים התקשו הצדדים לקרוא אותם (לאור איכות הצילום), אך כלל ידוע הוא שרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד ואינו קונסטיטוטיבי כמו מרשם המקרקעין.

3

לעניין זה אבקש להפנות לאשר נקבע בע"א 6299/15 עו"ד איתן ארז, בתפקידו ככונס נכסים ספציפיים של החייב עדי קדושים נ' עטרת תעשיות ‏‏(1996) בע"מ ( בפירוק)‏.

"... כפי שנפסק לא אחת רישום בעלות על כלי רכב במשרד הרישוי הוא בעל ערך דקלרטיבי בלבד "הרישום הוא בעל ערך 'דקלרטיבי' גרידא ... אינו יוצר בעלות והשינוי ברישום אינו משנה בעלות" (רע"א 5379/95‏‏ "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ‏, פ''ד נא(4) 464, 473-472 (1997) והאסמכתאות שם (להלן: עניין סהר); ע"א 1638/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6) 941, 943-948 (2004); רע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (11.2.2014)). בית המשפט ער היה אמנם לקשיים העשויים להתעורר בהקשר זה נוכח הסתמכותו של הציבור הרחב על אותו הרישום, ובעניין סהר אף צוין כי: "... ראוי שהרשויות המוסמכות תיתנה את הדעת לנושא זה המצריך בדיקה והסדר ... יהי אשר יהי המצב הרצוי, נראה לי כי כיום אין רישום הרכב במשרד הרישוי מהווה אקט קונסטיטוטיבי של העברת הבעלות אף שחשיבותו רבה ..." (עניין סהר, שם).

11.       במצב דברים זה לא מצאתי לנכון צורך להידרש לשאר הטענות שהועלו על ידי הצדדים שכן הגעתי לכלל מסקנה לאור המפורט לעיל, לדחות את בקשת המבקש - בכפוף לאמור הבקשה נדחית.

12.       לאור תוצאות ההליך ולנוכח נימוקי המשיבה בדבר אי התייצבותה לדיון הקודם, מצאתי לנכון לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו ובכך ל מעשה לבטל את החלטתי מיום 16.05.2022 בדבר תשלום הוצאות לידי המבקשת, משכך אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה, בתיאום עם המזכירות ובאמצעותה.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשפ"ב, 14 יוני 2022, בהעדר הצדדים.