1

רקע

בפניי בקשה להחזרת תפוס- בדמות משאיות וכלי רכב אשר נתפסו ביום 24.09.19 תחת החשד לשימוש בהן בביצוע עבירות של שפיכת פסולת ברשות הרבים.

לטענת המבקש, החזקת המשאיות פוגעת בזכות הקניין שלו וגורמת לו לנזק כלכלי רב, לדבריו לא נפל כל פסול במעשיו שעה שהשליך בשטחו הפרטי חול ולא פסולת וזאת על מנת למלא בולענים שנתגלעו בשטח וגרמו להצפות במקום, זאת עשה כדי למנוע מפגע לציבור.

2

מנגד טוענת המשיבה, כי השטח אינו שטחו של המבקש, וכי החומר שהושלך הינו פסולת שהשלכתה נעשתה ללא רישיון כדין. לטענת המשיבה מסוכנות המבקש לסביבה מובהקת ובעוצמה גבוהה, נוכח היקף ביצוע העבירות שהוא רב במיוחד ומתפרש לאורך זמן, וכן נלמדת מעברו הטומן בחובו 14 ברירות קנס וכן שלוש הרשעות בגין ביצוע עבירות דומות.

דיון והכרעה

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי כי קם חשד סביר בעוצמה גבוהה במיוחד לביצוע עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים, בהקשר זה, בין היתר, מצויות בתיק החקירה תמונות המתעדות את ביצוע העבירות בזמן אמת באמצעות המשאיות וכלי הרכב התפוסים.

טענת המבקש כי המדובר בהשלכת חול ולא בהשלכת פסולת, נסתרת באמצעות חוו"ד המצויה בתיק החקירה המלמדת כי עסקינן בפסולת בנייה אשר השלכתה מותרת רק באתרים מורשים ועל פי דין.

טענת המבקש כי מדובר בשטחו הפרטי, נסתרת באמצעות תצ"א ממנה עולה כי אין המדובר בשטח פרטי של המבקש, וממילא גם אם עסקינן בשטחו הפרטי של המבקש, הרי שהטמנת פסולת מותרת אך ורק באתרים מורשים.

זאת ועוד, הרי שאין נפקות לשאלה האם השטח בו הושלכה פסולת הבניין הינו פרטי או ציבורי והמבחן לעניין זה הינו יכולת הגישה של הציבור לאותו השטח (ראה למשל רע"פ 10104/16 סקר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים משפטיים)) . תמונות בתיק החקירה מלמדות כי אין המדובר במקום מגודר ומשכך, לכאורה קיימת יכולת גישה לציבור.

עברו של המבקש, טומן בחובו 14 ברירות קנס נוכח ביצוע עבירות דומות וכן שלוש הרשעות בבית המשפט בגין ביצוע עבירות דומות בשנים 2011,2012,2014, ונראה כי לא היה די בכל אלו כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות דומות.

בנסיבות המתוארות לעיל, בעת הזו, כאשר המשאיות תפוסות זמן קצר- כחודשיים ימים והחקירה מתקדמת בקצב משביע רצון ועברו של המבקש מלמד כי הוא נוהג להעדיף את טובתו האישית הכלכלית על פני טובת הציבור, הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לסביבה כתוצאה מהשלכת פסולת ברשות הרבים, אני סבורה כי, אין מקום להיעתר לבקשה וליתן אמון במבקש שימנע מלהמשיך ולבצע עבירות באמצעות המשאיות, גם לא בכפוף להפקדת ערבויות כספיות והותרת המשאיות בידי המשיבה לשם מניעת ביצוע עבירות נוספות הינה מוצדקת.

ויפים לענייננו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9747/08 תחריר נ' מדינת ישראל:

3

"יש להעדיף במקרה זה את האינטרס הציבורי על פני טובתו של המבקש. למבקש עבר פלילי בתחום השלכת פסולת ברשות הרבים ...לשיקולים הרלוונטיים נוסף גם הנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לסביבה אם לא יפעלו הרשויות במעוד מועד...לאור זאת הרי שלא מצאתי פגם בשיקול דעתם של הערכאות הקודמות כי יש לתפוס את נכסיו של המבקש בכדי למנוע שימוש פלילי עתיד בהם."

(ראה גם: ע"ח (מרכז) 49745-01-11 מ"י נ' סולטאן; ע"ח (מרכז) 27464-03-19 בוקרה נ' מ"י; ה"ת (מרכז) 51822-12-18 גאלי נ' מ"י; רע"פ 6292/10 הובלות עבוד נ' מ"י; רע"פ 10104/16 סקר נ' מ"י; רע"פ 5730/15 אל שומר נ' מ"י; רע"פ ציון נ' מ"י)

בשולי הדברים יש לציין כי החלטה זו אינה סותמת את הגולל על אפשרות החזרת המשאיות למבקש ונראה כי בחלוף הזמן או נוכח שינוי נסיבות, עשויה, אולי, לקום הצדקה לבחינה מחודשת, כדברי בית המשפט המחוזי (מרכז) בה"ת 51822-12-18 גאלי נ' מ"י:

"מאז תפיסת המשאיות עבר פרק זמן קצר יחסית, כחודשיים בלבד, ובשים לב לעצמת הפגיעה באינטרסים הציבוריים, למועדתו של העורר לביצוע עבירות דומות ולהתקדמותה של החקירה, נוטה המטוטלת בעת הזו באופן מובהק לעבר האינטרס הציבורי שלא לאפשר סיכון נוסף של הציבור....עם זאת... עם חלוף הזמן... לשינוי בתנועת אותה מטוטלת".

נוכח כל האמור לעיל, בשלב זה הבקשה להחזרת תפוס נדחית.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תש"פ, 26 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.