1

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר הוטלה על המבקש לאחר שאדם אחר (המוכר לו) נהג ברכבו בעודו פסול לנהיגה.

ב"כ המבקש לא טען דבר כנגד הראיות שהציגה המדינה לביסוס הטענה כי נהג פסול לנהיגה נהג ברכב לגביו ניתנה הודעת איסור השימוש. טענתו היחידה הייתה כי המבקש (שהוא בעל הרכב) לא ידע על פסילתו של הנהג, ראה אותו נוהג על רכבים אחרים, ולכן הניח כי הוא בעל רישיון נהיגה תקף.

מאחר והמבקש פעל בתום לב, סבור בא כוחו כי בהתאם לחוק ראוי ונכון לבטל את ההליך המנהלי שננקט ביחס לרכבו.

ב"כ המדינה התנגד לבקשה.

לטענת המדינה אין בנימוקים שהעלה ב"כ המבקש כדי לבסס את אחת ההגנות הקבועות בחוק.

עוד טען ב"כ המדינה כי המבקש עצמו במהלך השימוע הודה כי לא בדק כלל את רישיון נהיגתו של הנהג טרם מסר לו את רכבו.

דיון והכרעה בבקשה -

2

בהתאם לחוק, כדי שבית המשפט יבטל הודעת איסור שימוש מנהלית ברכב, צריך בעל הרכב או מי שנהג בו להראות כי מתקיימות אחת ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב בפקודת התעבורה.

על פניו לא טען בעל הרכב כי הרכב נלקח ללא ידיעתו וללא הסכמתו, כך שההגנה הקבועה בסעיף 57 ב(ב) אינה מתקיימת.

בעל הרכב גם לא הראה כי עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה, שכן במהלך השימוע שבוצע לו הסכים כי לא בדק כלל האם בידי הנהג רישיון תקף טרם מסר לו את מפתחות רכבו.

עובדתית בוצעה לכאורה עם רכבו של המבקש ובאמצעות רכב זה עבירת תעבורה חמורה מאד, לגביה קבע המחוקק כי יש הצדקה לאסור שימוש ברכב אותו בוצעה העבירה למשך 30 יום.

עת חוקק המחוקק חוק זה, היה הוא מודע לכך כי בעל הרכב לא פעם יהיה מי שלא ביצע את העבירה עצמה.

במקרה זה בעל הרכב היה מי שמסר פיזית את רכבו למבצע העבירה, וגם אם היה תם לב, רשלנותו הלכאורית באי בירור מצב רישיון הנהג טרם מסירתו היא אשר אפשרה את ביצוע העבירה.

לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות חריגות או מיוחדות מכח סעיף 57 ב(ג) בפקודת התעבורה המצדיקות את קבלת הבקשה.

החלטת קצין המשטרה תקינה, עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ולא מצאתי הצדקה לבטל אותה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' חשוון תש"פ, 01 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.