מ"ח 63924-03-25

1. בקשה לקיום משפט חוזר, לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

2. ביום 9.9.2024, לאחר ניהול הליך הוכחות, הרשיע בית משפט השלום בנתניה את המבקש בשתי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובשלוש עבירות של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין. על רקע זה, נגזר על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות; מאסר מותנה; קנס כספי בסך של 3,000 ש"ח; פיצוי כספי לזכות גרושתו בסך של 5,000 ש"ח; ופיצוי כספי בסך של 3,000 ש"ח לזכות בנו הקטין (ת"פ 65637-12-22).

3. ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין לבית המשפט המחוזי - התקבל חלקית, כך שבוטל רכיב הקנס. זאת, נוכח מצבו הכלכלי, ובהתחשב בגובה הפיצויים שהוטלו עליו (עפ"ג 19129-12-24). בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי - נדחתה (רע"פ 24205-02-25 זבאלון נ' מדינת ישראל (19.2.2025)).

4. ביום 25.3.2025 הגיש המבקש, שאינו מיוצג, בקשה לקיום משפט חוזר - היא הבקשה שלפנַי. לא קל לחלץ מן הכתובים טענות קונקרטיות, משפטיות או אחרות; המבקש מתמקד בנזקים הנגרמים לו, לדבריו, כתוצאה מהרשעתו, ובפרט בהשפעת הרשעתו על אפשרות מכירת ביתו ויכולת השתכרותו.

5. דין הבקשה להידחות. כידוע, הליך של משפט חוזר לא נועד לשמש כערעור נוסף; עסקינן בחריג, שאינו הכלל. על מנת להטות את הכף משיקולי סופיות הדיון לעבר שיקולי צדק, על המבקש להוכיח תשתית ממשית לקיומה של אחת העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט (ראו למשל: מ"ח 34826-08-24 עבאדי נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה גליל מרכזי עכו, פסקה 5 (19.8.2024)). בחינת הבקשה מלמדת, כי לא עלה בידי המבקש לבסס - ולוּ באופן  ראשוני - את קיומה של אחת מן העילות לעריכתו של משפט חוזר בעניינו. הטענות שמעלה המבקש כוללניות ביותר, וחסרות פירוט או ביסוס המאפשר התייחסות אליהן. משאלה הם פני הדברים, ובפרט נוכח המשוכה הגבוהה ביותר שנדרש לצלוח מי שמבקש לקיים משפט חוזר (מ"ח 36106-11-24 אסתרוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (10.12.2024)) - דינה של הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשפ"ה (27 מרץ 2025).