החלטה בעניינו של המשיב 2

בהתאם להחלטת כב' הש' היימן בעמ"ת 2771-02-25 להלן נימוקיי ביתר פירוט.

בפתח הדברים אציין שביום דיונים בו דן המותב ב -70 עצורים, קשה מאד לנמק את ההחלטות ברמת דיסרטציה. ההחלטות מטבע הדברים הן תמציתיות.

לגופו של עניין - המשיב מואשם ב-5 אישומים של סחר, תיווך והחזקה של סמים הנחשבים ברף הגבוה של הסמים המסוכנים. לצורך העניין - הפסיקה הכירה בכך שאין דינו של מי שהחזיק ואף סחר בסם מסוג קנבוס כדינו של מי שהחזיק וסחר בסמים מן הסוג המיוחס למשיב - קוקאין, MDMA, קטאמין,LSDועוד.

ב"כ המשיב אישר קיומן של ראיות לכאורה, ועילת המעצר היא סטטוטורית.

בבש"פ 2362/20 צלאח נ' מדינת ישראל (16.4.20) נקבע: "הלכה היא עמנו כי בעבירות של סחר בסמים מסוכנים ובעבירות שנלוות אליהן, דוגמת אלו של החזקת סם שלא לצריכה עצמית הכלל הוא מעצר עד תום ההליכים, ואילו מעצר באזוק אלקטרוני או שחרור לחלופת מעצר ייתכנו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן [...]; על פי רוב, כאשר גילו של הנאשם צעיר, עברו הפלילי נקי ומעורבותו בעבירות היא מצומצמת בלבד'".

המשיב דנן איננו צעיר. מעורבותו בתיקים במיוחסים לו היא עיקרית ולא משנית, ואת העבירות ביצע - לכאורה - בצוותא חדא עם בת זוגו, תוך תכנון והכנה מוקדמים.

המשיב לא פנה לגמילה טרם מעצרו ועל כן, בהתאם להלכת "סוויסה", איננו זכאי להישלח לגמילה במסגרת הליך המעצר, ויש לקוות שישכיל לפנות לגמילה במסגרת ההליך העיקרי.

אוסיף על כך שחלופת גמילה כלל לא נבחנה ולא הוצעה על ידי שירות המבחן. יתר על כן - המשיב עצמו איננו מכיר בתלותו בסם ואיננו סבור שהוא זקוק לגמילה. כך צויין בתסקיר. משכך - קבע שירות המבחן שאין מקום לשלוח אותו לחלופה זו. בניגוד לדברי ב"כ המשיב בערר - המשיב לא הביע כל רצון לגמילה, לא בפני שירות המבחן ולא בפני ביהמ"ש. ההיפך הוא הנכון. המשיב סרב להצעת שירות המבחן לבחון הליך גמילה במסגרת טיפולית סגורה והביע רצון לטפל בבעיה במסגרת פחות אינטנסיבית.

באשר לחלופת מעצר, קבע שירות המבחן - ואני סבורה שבצדק - שהחלופה שהוצעה אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. ההורים אמנם חדורי מוטיבציה לפקח על בנם, אולם הם נטולי הסמכותיות הנדרשת והוא איננו סר למרותם.