1

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם הרף הראייתי הנדרש להוכחת הפרת תנאי שחרור בבקשה למימוש ערבויות הינו זהה לרף המספיק להוכחת הפרה שכזו בבקשה לעיון מחדש על דרך מעצרו של המשוחרר בתנאים, או שמא הרף הראשון עולה על השני. כל צד נסמך על פסיקה אחרת, לרבות של בית המשפט העליון, אשר נראה כי תומכת בעמדתו. משאין חולק כי המשיב לא הודה בעבירה הכרוכה בהפרה כלשהי, בין במישרין בין בעקיפין (על דרך הודאה בעבירה שנעשתה אגב הפרה), הרי שהמחלוקת בין הצדדים משמעה האם כבר עתה ניתן לממש הערבויות או שמא יש מקום להמתין להכרעת הדין במשפט בגין העבירות הנוגעות להפרות.

עם זאת, בסופו של דבר יש לזכור כי הרציונל של קביעת הערבויות הינו הרתעה מפני הפרת התנאים. כדי לשמר התרעה זו, הן כלפי המשוחרר הספציפי בתנאים והן כלפי כלל המשוחררים בתנאים, ברי שככלל יש מקום לממש הערבויות היכן שהוכחה הפרת התנאים, יהא אשר יהא הרף הנדרש לכך, ובעקבותיו השלב הדיוני המתאים לכך.

2

אולם, כאשר עסקינן במשוחרר בתנאים שנעצר בעקבות הפרת התנאים, כפי שכך הם פני הדברים בענייננו, אפקט ההרתעה הושג, וזאת באופן נרחב יותר מאשר על דרך מימוש הערבויות. שכן, הפגיעה בחירות, ועוד טרם הרשעה ולזמן בלתי מוגבל לעת הזו, הינה קשה בהרבה מאשר הפגיעה בכיס. משכך, כל עוד המשיב נמצא במעצר תום הליכים, אין צורך להרתיעו באמצעות מימוש הערבויות. שיקול של מדיניות כלפי משוחררים אחרים בתנאים אינו משנה המסקנה, שכן גם אפקט הרתעת הרבים מושג באמצעות המעצר בצורה ניכרת יותר מאשר על דרך מימוש ערבויות.

משכך, לעת הזו, עת המשיב מצוי במעצר עד תום ההליכים, אני דוחה את הבקשה למימוש הערבויות. בד בבד, היה ובסופו של דבר מעצר זה ייקטע טרם סיום המשפט, תוכל המבקשת להגיש אז הבקשה מחדש, ככל שתסבור שבנתונים שיהיו אז (לרבות משך המעצר עד תום ההליכים ותנאי השחרור החדשים) שיקולי הרתעת היחיד והרבים יחייבו את מימוש הערבויות.

ניתנה היום, 3 יולי 06 יולי 2014, בהעדר הצדדים. העתקים יועברו לב"כ הצדדים על ידי המזכירות.