1

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי בה הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, לאחר שקבעתי כי לא ניתן לתת אמון במבקש ולא קיימת חלופה כלשהי בה ניתן לאיין את מסוכנותו.

על החלטתי הנ"ל הגיש המבקש ערר לבית המשפט העליון ולפי טענתו, כיוון שקבע בית המשפט העליון "ולא נראה שחלופת מעצר שהציע העורר יכולה להניח את הדעת", וכעת בידו להציע חלופה אחרת, הרי שיש לעיין בהחלטתי עיון חוזר.

מבלי לקבל את תשובת המשיבה, אני דוחה את הבקשה על הסף.

סבורני כי שגגה נפלה תחת ידי ב"כ המבקש בהבנת פסק דינו של בית המשפט העליון.

כך נקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון:

"במעשיו החמורים, בשים לב לסוג העבירות, להיקף, ולעובדה שנעשו לכאורה תוך מתן שוחד לסוהר, עובדה המלמדת כשלעצמה על העדר מורא מן החוק - העיד על עצמו העורר שהוא מסוכן לחברה וכי אין לתת בו אמון, הנחוץ לצורך שקילת האפשרות לנקוט בחלופה כלשהי. מסוכנות שכזו יכולה לבוא לידי ביטוי גם בתנאי 'מעצר בית', ולא נראה שחלופת מעצר שהציע העורר, יכולה להניח את הדעת". (ההדגשה בקו ובגודל האות אינה במקור - י.א.).

2

הנה כי כן, קביעת בית משפט זה להעדר חלופה כלשהי שיהיה בה כדי להשיג את תכלית המעצר, אושרה על ידי בית המשפט העליון ושגגה נפלה תחת ידי ב"כ המבקש בהבנתו את האמור בהחלטת בית המשפט העליון.

אשר על כן, נדחית הבקשה על הסף.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.