בקשת לאישור יציאת המבקש, בליווי שב"ס, לביקור אצל אביו המצוי על ערש דווי, בבית החולים סורוקה בבאר שבע.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח בנסיבות מחמירות, ניסיון רצח, עבירות נשק. המבקש עצור ומנהל משפטו שמאז הגשת כתב האישום חלפו כ-14 חודשים. מעצרו של המבקש הוארך, מעת לעת, בהסכמה, בבית המשפט העליון.

מצבו הבריאותי של אביו של המבקש הידרדר והוא מאושפז בבית החולים סורוקה. המבקש צירף מסמך רפואי המלמד, לכאורה, כי המצב קריטי. המבקש הגיש בקשה "לפתיחת חלון למעצר" ופנה לשב"ס. בקשתו של המבקש נענתה, כי לצורך פתיחת חלון במעצר אין לשב"ס סמכות ועל כן נדחתה הבקשה. לא הוגשה בקשה מנהלית מתאימה ליציאה בליווי סוהרים. על כן, פנה המבקש בתיק המעצר ועתר לאפשר לו יציאה בליווי סוהרים. עובר לדיון ביקשתי עמדת שב"ס, גיליון משמעתי, מידע מודיעיני, ונתונים נוספים. השב"ס הגיש עמדה מפורטת בה התנגד למבוקש.

המבקש טוען כי יש להקביל היציאה ליציאה דומה לבית המשפט, או לטיפול רפואי ועל כן יש לאפשר לו היציאה המבוקשת. המאשימה תומכת יתדותיה בתגובת השב"ס ומטעימה כי להבדיל מאותן יציאות, כאן מדובר ביציאה שהינה בשיקול דעת, ובנסיבות מקרה זה לא ניתן להיעתר לה.

המקרה מעורר התלבטות נוכח הנסיבות האנושיות בבסיס הבקשה. עם זאת, לאחר עיון בדוחות המודיעין, עמדת שב"ס וטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא כי עצור אינו זכאי לצאת ממעצרו, גם לא לאירועים כאלה ואחרים, שכן הדבר חותר תחת החלטת המעצר (בש"פ 40/17). עם זאת הפסיקה הכירה במקרים חריגים בהם קיים טעם הומני כשבכל מקרה נקבע כי ההחלטה צריכה להתבסס בין היתר על מידע מודיעיני, מידע על סכסוכים, ושיקולים כאלה ואחרים (בש"פ 5857/17). במקרה שבפנינו חרף הטיעון שובה הלב, איני סבור כי ניתן לאפשר היציאה, גם לא בליווי. ראשית, עסקינן בעבירת קיצון המקימה מסוכנות קיצונית, מלמדת על נגישות לנשק, התארגנות בחבורה, ומכאן שקיים חשש שאותה מסוכנות קיצונית תבוא לכדי ביטוי בשעת היציאה. במצב דברים זה יהיה קושי לאנשי השב"ס להתמודד עם אותה מסוכנות. שנית, מדובר במבקש אשר במהלך מעצרו ננקטו נגדו מספר רב של הליכים משמעתיים. משמעות הדבר היא כי גם בזמן מעצרו, לא נשמע המבקש למרות אנשי השב"ס כך שקיים קושי לתת אמון במבקש כי בליווי שב"ס ינהג כפי הנדרש. שלישית, קיימים גם קשיים לוגיסטיים, במיוחד בימים אלו ליציאה בליווי שב"ס. מצב החירום במתקני הכליאה הביא לפגיעה קשה בכוח האדם בשב"ס ומכאן לקושי ממשי ליציאת עצורים, למקרים שאינם בגדר הכרח על פי פקודת נציבות השב"ס. במקרה שלפנינו, הקושי הינו כפול, עת מדובר ביציאה לבית חולים מרוחק, בדרום הארץ, אזור בו מצב החירום מורגש שבעתיים. רביעית, קיימת טענה גם לדבר היעדר מיצוי ההליך המנהלי. חמישית, ואולי עיקר - מדובר במי שקיימים כנגדו ידיעות מודיעיניות רבות המעלות חשש, חלק מהידיעות מתייחסות למגעים עם גורמים אחרים, כשלשב"ס אין יכולת למנוע מגע עם אותם גורמים במקום הביקור המבוקש (השווה למשל ידיעה 4330188, ידיעה 4391628, ידיעה 4410552 ועוד). שישית, קיימת גם מעורבות מחשש לפגיעה במבקש עצמו וגם בכך איני רואה להרחיב הדיבור .

להתרשמות ממסוכנות קיצונית ששוללת אפשרות לחופשה ראה בש"פ 5102/21. רע"ב 4613/21. ראה גם בש"פ 338/23 - מידע מודיעיני וחומרת אישום כטעמים שדי בהם לדחות בקשה כאמור.

עוד אפנה לאבחנה בין מקרים של טיפול רפואי ליציאות אחרות וראה לעניין זה סעיף 30 לתגובת השב"ס.

בנסיבות העניין, נוכח שהועלה פתרון טכנולוגי, אשר יאשר לפחות תחושה של היפרדות נאותה, יאפשר השב"ס שיחה בין המבקש, ובין גורם ממשפחת המבקש שישהה לצד האב. השיחה תיערך בוויעוד חזותי, שלמבקש יתאפשר לשוחח עם האב בפרטיות, ככל שהאב בר - שיחה. השב"ס מתבקש לאפשר השיחה ללא דיחוי. עו"ד מסרי ימציא לתיק ולשב"ס פרטי איש הקשר במשפחה עמו תיערך השיחה.

המזכירות תעביר ללא דיחוי תוכן החלטה זו לצדדים ולקצין האסירים ומפקד מתקן בית מעצר קישון.

ניתנה היום, כ"ז אדר א' תשפ"ד, 07 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.