1

לפניי בקשה למתן ארכה לקבלת תעודת חיסיון. הסנגור מתנגד מן הטעם שהבקשה הוגשה באיחור. לטעמו יש להורות על העברת חומר הראיות החסר לעיונו וכן להורות על שחרורו של המשיב.

בבש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3) 805, נקבע כי -

"תעודת חיסיון שהוצאה לאחר הגשת כתב האישום אינה חסרת תוקף ביחס לחומר חקירה שבמועד הגשת כתב האישום כבר היה מצוי בידי התביעה"..."האיחור בהוצאת התעודה, כשלעצמו, אינו גוזר את דינו של החיסיון לבטלות". במקרה כזה על בית המשפט לבחון האם היה במחדל (איחור בהוצאת התעודה) לפגוע בהגנת הנאשם.

בבש"פ 6453/10 עמר נ' מדינת ישראל, חזר בית המשפט העליון על הלכת גיל והוסיף וקבע כי "על בית המשפט להפעיל שיקול דעתו, ולבחון אם הנזק מאי גילוי החומר להגנת הנאשם עולה על התועלת ממתן פרק זמן נוסף לתביעה להוצאת התעודה. במסגרת שיקול הדעת, יינתן משקל, בין היתר, לפרק הזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום, להיקפו של חומר הראיות ומהותו, וכן לקושי האובייקטיבי שבו דובר, לגבש תעודת חיסיון בטרם או מייד לאחר הגשת כתב האישום. לצד זה תינתן הדעת, לזכותו של הנאשם, שטרם הורשע, לחירות, ככל שזה מוחזק במעצר, וכן לנסיבות הקונקרטיות הרלוונטיות למקרה. אין יסוד אפוא לקבוע שעצם הוצאת התעודה שלא במועד הגשת כתב האישום מחייבת בהכרח גילויו של החומר נושא הבקשה לחסיון לאלתר. "

אכן צריכה היתה המאשימה להגיש הבקשה לארכה לצורך קבלת תעודת חסיון מבעוד מועד.

2

יחד עם זאת בהתחשב בפרק הזמן שחלף (כשבועיים) מאז הגשת כתב האישום ועד להגשת הבקשה ובמהות העבירות המיוחסות למשיב, שעניינן יבוא סם מסוכן, לא מצאתי יש במחדל לפגוע בזכותו של הנאשם להליך הוגן ולהטות את הכף לטובת שחרורו או העברת חומר חקירה לידיו בטרם קבלת תעודת חיסיון.

לאור האמור, ניתנת ארכה להוצאת תעודת חיסיון כמבוקש.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ה, 13 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.