בראשית הדברים אציין כי מדובר בבקשה שהוגשה ביום 21.3.23 בשעות אחר הצהריים ביחס ליציאת עצור ממעצר ביום 23.3.23 בשעות הבוקר.

בשל סד הזמנים הסכים ב"כ המבקש כי החלטה תינתן על יסוד הכתובים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובעמדתה המתנגדת של המאשימה לא מצאתי לאשר הבקשה על אף נסיבותיה.

המבקש עצור עד החלטה אחרת לצורך קבלת תסקיר מעצר לאחר שקבעתי כי בעניינו קיימות ראיות לכאורה למיוחס לו. מדובר באישומי אלימות חמורים; פציעה, איומים, חבלה במזיד ברכב וגניבה.

מעובדות האישום עולה כי המשיב תקף ופצע יחד עם אחר את המתלונן באור יום, ברחובה של עיר, על רקע כך שחשד כי אשתו מנהלת קשר עם המתלונן.

קבעתי כי קיימת מסוכנות גבוהה. (ראו החלטתי מיום 1.3.23).

כעת מבקש המבקש לצאת ממקום מעצרו למספר שעות, לצורך ביקור אשתו שילה את בתם וזאת בליווי מפקחים וערבויות כספיות.

כאמור, לטעמי אין מקום לקבל הבקשה.

ראשית אין אני מקבל טענתו של ב"כ המבקש לפיה לא נעשתה פנייה לשב"ס שכן הוראות שב"ס ביחס לחופשה מתייחסות לאסירים ולא לעצורים.

פקנ"צ 04.40.44 מתייחסת לחופשות הן של עצורים והן של אסירים. אמנם הפסיקה הכירה בכך שבמקרה של עצורים קיימים שני מסלולים אפשריים לבקשה זו, המסלול המנהלי וכן המסלול 'הפלילי' היינו בקשה לעיון חוזר בתיק המעצר (בש"פ 340/11 מדינת ישראל נ' אלרבאיעה (13.1.2011)), אולם כפי שנקבע יציאה לחופשה ממעצר תיעשה במקרים חריגים בלבד תוך התייחסות לנהלי שב"ס.

אינני סבור כי המקרה שבפניי הינו אחד מאותם חריגים.

מדובר במשיב שנקבע כי ביצע לכאורה עברות חמורות ביותר כאשר הוא מבצע אותן ברחובה של עיר בשעות היום מה שמעיד על מסוכנותו הגבוהה ועל כך שמורא החוק אינו עליו. הביקור המבוקש הוא בבית חולים, בו מסתובב ציבור רב ולא קיימת למעשה יכולת לשלוט על ציבור הבאים לבית החולים ועולה חשש ממשי הן למסוכנות והן לשיבוש הליכים.

אני מבין לליבו של המבקש לבקר את אשתו בעת לידתה אולם בנסיבות האמורות ומכל הטעמים שפורטו אינני מאשר הבקשה.

יחד עם האמור אני מורה לרשויות שב"ס במקום מעצרו של המבקש לאפשר למבקש לקיים שיחת וידאו עם אשתו וכך אף יוכל לראות את בתו שנולדה לו במזל טוב.

המזכירות תודיע לצדדים ולשב"ס.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשפ"ג, 22 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.