1

מונחת לפני בקשה לקבלת חומרי חקירה שונים. באי כוח המאשימה הניחו לפני צרור מסמכים מתיק החקירה טענו שמסמכים אלו נלקחו מתוך קלסר שכותרתו "תכתובת פנימית 1" שכשמו כן הוא, תכתובת פנימית.

עיינתי בכל אחד ואחד מן המסמכים בתשומת לב ומצאתי שרובם המוחלט הוא תכתובת פנימית מובהקת. מספר מסמכים נראים לי בכל זאת כחומרי חקירה, ואלה הם:

            1. מסמך 67 בעניין רישום מוצגים.

2. מסמך 66 בחתימת ראש המעבדה האנליטית כהמשך לחוות דעת בה זוהה חומר כסם.

3. מסמכים 106-107 כוללים מידע שלדעתי ראוי שיהיה ברשות ההגנה.

4. מסמך 88 נראה כדיווח של גורם חוקר לראש היחידה שלו והוא וודאי "תכתובת פנימית". אולם, מרבית הנתונים הנזכרים בו הם בגדר מידע חקירתי. על המאשימה לבדוק אם כל הפרטים המצויים במסמך מצויים בידיעת ההגנה כתוצאה מקיומם של מסמכים וחומרי חקירה אחרים.

2

הבקשה התייחסה גם למסמכי מעבדה מסוימים שהוגדרו בידי המבקשים כ"ניירות עבודה". באת כוח המאשימה בדקה אצל המעבדה ונמסר לה שאין מדובר בניירות עבודה אלא במערכת בדיקות מקדימות שעושה המעבדה לפני תחילת בדיקה קונקרטית.

אני מקבל את ההסבר ולפיכך נמנע מלהורות למסור את המסמכים הללו.

טיפוס חומרים שלישי שההגנה ביקשה מוגדר כ"חומר ייחוס" של המעבדה. מתברר שמדובר בנהלי עבודה וסטנדרטים שלפי הפסיקה אין הם נחשבים לחומרי חקירה [ע"ח 12790-02-15 שאכר נ' מדינת ישראל].

לפיכך אין למסור את חומרי הייחוס הללו.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ה, 18 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......