לפני בקשת המשיב להעתקת מקום מעצר הבית לעיר ירושלים לימי ראש השנה, תחת פיקוח אשתו ותוך יציאה לתפילות. המשיב ביקש כי החלטה תנתן על סמך הכתוב והמבקשת לא התנגדה לכך, אך התנגדה לבקשה לגופה.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות רבות של סחיטה באיומים, ועל מנת שלא להאריך, אפנה את הקורא להחלטת כב' הש' נחלון מיום 30.4.23, שם נסקרו ההליכים הקודמים.

כיום מצוי המשיב במעצר בית חלקי בעיר נתיבות, והוא רשאי לצאת לעבודה. כמו כן, בהחלטה מיום 30.4.23 נקבע, כי המשיב יוכל להעתיק את מעצר הבית לעיר ירושלים, תוך שנקבע, כי הדבר יהיה תחת פיקוח הדוק, ללא אפשרות ליציאה לעבודה, ובשכונה מרוחקת ממקום מגוריו.

המשיב ביקש להסתמך, לעניין בקשתו הנוכחית ליציאה לימי החג, על החלטת כב' הש' סלע מיום 8.9.23, בה הותר לו לצאת לבלות את השבת בבית הוריו - אך אותה החלטה התייחסה לשהייה בעיר רמת גן, ואילו הבקשה שלפני היא לצאת לעיר ירושלים, שם בוצעו חלק ניכר מהעבירות מושא האישום.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים וטענות הצדדים, ראיתי כי ניתן להתיר למשיב להעתיק את מקום מעצר הבית לירושלים לימי החג, אך לא ראיתי כי ניתן להתיר לו לצאת לתפילות כפי שביקש, לאור המגבלות שנקבעו בהחלטת כב' הש' נחלון מיום 30.4.23 (בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו קבועה לפני ביום 20.9.23). אציין בהקשר זה, כי מצאתי טעם בהערת ב"כ המבקשת, כי אשת המשיב לא תוכל לפקח עליו בשעת התפילה, ומשמעות קבלת הבקשה ליציאה לתפילות במלואה היא, כי יימצא ללא פיקוח לפרקי זמן משמעותיים.

לפיכך מתיר למשיב לשהות בין יום 15.9.23, 14:00 עד יום 17.9.23, 20:00 בכתובת קריית משה 8 בירושלים, בתנאי מעצר בית מלא, תחת פיקוח מלא ורצוף של אשתו, וכן יוכל לצאת לתפילה אחת, ביום 15.9.23, בין השעות 18:00-20:00, בליווי אשתו.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשפ"ג, 13 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.