1

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

בפני בקשה לעצור את המשיב למשך 4 ימים על פי הקבוע בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק").

על פי הנטען בבקשה, מיוחס למשיב, שהינו אסיר, המרצה עונש בגין הרשעתו בכלא, חשד לאיומים כלפי אשתו בכך שאיים עליה כי כשישתחרר יחתוך לה את הראש ויהרוג אותה.

כמו כן נטען בבקשה, כי שיחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי חקירה - ויסכן בטחונו של אדם, או את בטחון הציבור. במהלך הדיון הוצג לעיוני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה, ובכלל זה מידע חסוי שסומן בפרוטוקול מב/1, בו פורטו פעולות החקירה הנדרשות והמחייבות לכאורה מעצר המשיב עד לסיומן.

ב"כ המשיב טען כי יש לשחרר את המשיב חזרה להמשך ריצוי עונשו בכלא וכי ניתן לאיין עילת השיבוש באמצעות החלטה שיפוטית האוסרת עליו יצירת קשר טלפוני עם אשתו ו/או עם אחרים. באשר לטענת המסוכנות, טען כי כל עוד הוא מרצה את עונשו עילה זו לא קיימת וכי מטרת הגשת הבקשה הינה לאפשר למבקשת הגשת כתב אישום בעוד הוא במעצר.

2

לאחר שבחנתי את הבקשה ובכלל זה את חומר החקירה והמידע החסוי שהובא לעיוני, שוכנעתי כי קיים חשד סביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה וכי מתקיימת עילת מעצר כנגדו בשל העובדה כי:

קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב או אי הארכת מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט. הפתרון שהוצע לי ע"י ב"כ המשיב לפיו תינתן החלטה שיפוטית האוסרת עליו ליצור קשר טלפוני עם המתלוננת ו/או אחרים, לא הניחה את דעתי כי היא אפשרית ו/או שיש בה כדי למנוע ממנו לשבש את החקירה בדרכים אחרות.

באשר לטענת המסוכנות - היות והמשיב עדיין מרצה את עונשו, איני סבורה כלל שקיימת עילת מסוכנות במקרה זה.

יאמר מיד כי לעניין החשד הסביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו אכן מדובר בחשד, שיש לו אחיזה בחומר החקירה ואין המדובר בהשערה בעלמא.

לפיכך ומכל האמור, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד ליום 11.7.14 בשעה 12:00.

ניתנה והודעה היום י' תמוז תשע"ד, 08/07/2014 במעמד הנוכחים.